מגלשת־ההרים (רוֹדֶלבּאן) מפסגת האזֶנהוֹרן היא המלהיבה ביותר ביער השחור, ואולי בגרמניה כולה. רכבל־כיסאות מטפס במעלה מדרון ירוק לתחנה העילית (1065 מ'), משם יורד מסלול מגלשות מפותל באורך של 2.9 ק"מ. הגלישה מתבצעת על מושבים אישיים, עם מוטות־היגוי המאפשרים לכם לשלוט במהירות הירידה. המסלול כולל כמה פניות חדות ושלושה סיבובים מסמרי־שיער של 360 מעלות. אם תאטו כדי להבחין בנוף, תיהנו ממראה נפלא של העמק ושל העיירה טוֹטנָאוּ. הגלישה מותרת מגיל שלוש בליווי מבוגר, ומגיל שמונה (וגובה 1.40 מ') גם עצמאית. מגלשת־ההרים היא ללא ספק מוקד המשיכה העיקרי באתר, אבל יש כאן עוד פיתויים. משפחות עם ילדים קטנים עשויות להתעניין בדרך הקסמים (Zauberweg am Hasenhorn), שלאורכה פזורים פסלים ודמויות המגוללים סיפור אגדה לילדים (ראו מסגרת). המסלול יורד כשלושה ק"מ בשיפוע מתון, מהתחנה העילית של הרכבל עד תחתית ההר. אוהבי טבע ונוף ייהנו ממסלול ההליכה המעגלי אל מגדל האזֶנהוֹרן (Hasenhornturm; 1156 מ') המתנשא לגובה של 20 מ' ומשקיף לנוף נהדר של ההרים והעמקים מסביב. ואילו בני הנוער ואוהבי הריגושים יוכלו לשכור אופני הרים ולרדת עצמאית באחד משני המסלולים של פארק האופניים טוֹטנָאוּ (Todtnau Bikepark), שמשרדיו שוכנים בתחנה התחתית של הרכבל. |הסיפור|סיפורה של דרך הקסמים הגמדונים אילֶקס ופָרפָרָה שומרים על אבן הקסמים, שהקסם שלה מגן על הצבעים הטבעיים של היער. אבל עכשיו כל היער מודאג, כי אילֶקס איבד את האבן כשהלך לקטוף פטריות. בחיפוש אחר האבן נעזרים הגמדים בעורב ראצְפאץ, מאתרים דרך הטלסקופ את מלך הארנבים ומגלים עץ שנפגע על ידי ברק, ומאז מסתובב ביער והופך בעלי=חיים לעצים. החבורה מתפצלת ועוברת הרפתקאות רבות, כולל ביקור במכרה נטוש - אבל בסוף מתגלה האבן אצל העכבר פריצי, והכל בא על מקומו בשלום.

הפנינה של אֶלזאס היא קוֹלמאר, עיר קטנה ומקסימה שמרכזה לא נפגע באף אחת מהמלחמות הרבות באזור, והוכרז כאתר לשימור. הסמטאות הציוריות רצופות בתים מהמאות הארבע=עשרה עד השמונה=עשרה, רבים מהם עם שלד קורות עץ או חלונות בולטים המזכירים מרפסות סגורות, ומקושטים בתבליטים ובגילופים. הרחובות הצרים גדושים בתי קפה, מסעדות וחנויות קטנות של מזכרות ומוצרים מקומיים, ובכל מקום רואים פרחים - באדניות, בכיכרות ועל הגשרים. כדי לחוות את יופיה של העיר כדאי מאוד לטייל בה ברגל. המסלול המפורט להלן מכסה את החלקים היפים ביותר של העיר העתיקה, גם אם לא את כולה; הוא לא ארוך, ואפשר בקלות להשלים אותו בשעה וחצי של הליכה נינוחה - אבל אם הילדים מתעייפים או שנמאס לכם מבתים עתיקים, אפשר לקצר אותו או לוותר עליו לגמרי לטובת נסיעה באחת מרכבות התיירים (ראו להלן). *המסלול* צאו מחניון Montagne Verte לכיוון דרום=מערב ופנו ימינה. המבנה הגדול מימינכם הוא בית החולים העתיק (Ancien hôpital) מהמאה השמונה=עשרה, שהיום משמש כספרייה. המשיכו ישר לסמטה הצרה Rue des Tripiers, ובסמטה הראשונה פנו שמאלה ומיד ימינה כדי לעבור תחת קשת אל הכיכר המקסימה פּלאס דֶה ל'אָנסיֶין דוּאָן (Place de l'Ancienne-Douane), אותה חוצה תעלה המעוטרת באדניות פרחים. הכיכר נקראת על שם בית המכס הישן (Koifhus) מהמאה החמש=עשרה, אחד המבנים העתיקים בעיר, שקומתו הראשונה (מתחת לקשתות) שימשה כמחסן, ואילו בשנייה התכנסו נציגי פדרציית הערים של אלזאס. |תמונה_בטקסט1365| |תמונה_בטקסט1366| בכיכר פנו ימינה (לאורך התעלה) ולכו לאורך סדרה של בתים נאים עם שלד קורות־עץ, עד שתתחברו לרחוב הראשי, Grand Rue. בפנייה הבאה פנו שמאלה, ל- Rue de l'Église, שבקצהו תראו את כנסיית מרטינוס הקדוש (Église Saint-Martin), המכונה גם הקתדרלה של קולמאר. הכנסייה העתיקה (הושלמה ב=1365!) מרשימה מבחוץ, בזכות העמודים האיתנים והמגדל המתנשא לגובה 70 מ', אבל מאכזבת מבפנים. |תמונה_בטקסט425| משמאל לכנסייה תראו שני מבנים עתיקים: בית אדולף (Maison Adolph), שחלונותיו המחודדים מקורם במאה הארבע=עשרה, ובית המשמר הישן (Salle du Corps de Garde) ששימש גם כבית משפט, ומהמרפסת שלו הכריזו השופטים את פסקי הדין לאוזני הקהל המצטופף בכיכר. היכנסו לסמטה הצרה בין הבתים, הממחישה כמה צרים היו רחובות העיר בימי הביניים, וכשתצאו לרחוב הביטו ימינה ותראו את השלט של מוזיאון בָּרתוֹלְדִי (Musée Bartholdi), המוקדש לפסל יליד העיר שיצר את פסל החירות. במוזיאון יש רישומי הכנה ודגמים לפסל המפורסם, וגם חדר המוקדש ליהדות אלזאס - אבל הוא מומלץ רק למתעניינים בנושא. |תמונה_בטקסט1367| |תמונה_בטקסט1368| |תמונה_בטקסט1369| |הסיפור|עיר פורחת כשתטיילו ברגל בקולמאר, שימו לב לפרחים הצבעוניים בכל מקום - באדניות שבחלונות, לאורך התעלות וגם סתם ברחוב. העירייה משקיעה כסף רב בגינון ובהשקיית הפרחים, והתושבים מצטרפים לחגיגה. אפשר לצלם את כל האדניות ומשטחי הפרחים, ובסוף הטיול לעבור על התמונות ולבחור את סידור הפרחים היפה ביותר בקולמאר. פנו שמאלה ב-Rue des Marchands ומיד תראו משמאל את אחד הבתים היפים ביותר בעיר, בית פְּפִיסטֶר (Maison Pfister) מ=1577. הסוחר שבנה אותו הפגין את עושרו במרפסות סגורות ופתוחות ובציורים של סצינות תנ"כיות ואחרות בכל פינה. המשיכו ישר, ובפינה הבאה תוכלו לראות מגן דוד משולב בשלט של מסעדה; זה אינו אתר יהודי, אלא פשוט הסמל ששימש לציון מבשלת בירה בימי הביניים. |תמונה_בטקסט1370| פנו ימינה ומיד שמאלה, ואז חצו את מגרש החניה אל חנות הסבונים המקסימה L'emerveil du bain, שם ישתעשעו הילדים מהסבונים בצורת עוגות וממתקים. אם התעייפתם, תוכלו לקצר את הטיול ולהגיע ישירות לשוק המקורה דרך הרחוב הנאה Rue des Tanneuers, שהיה בעבר רובע מעבדי העורות; בדרך אפשר גם להתפנק בקרפ מתוק או מלוח ב-Crepe stub. אם לא שבעתם מקולמאר הציורית, חזרו לרחוב הראשי Grand Rue, פנו שמאלה והמשיכו עוד כמאתיים מ' עד Rue Turenne. כאן פנו שוב שמאלה ומיד תראו את ונציה הקטנה (Le Petite Venise), שורה של בתים עם אדניות פורחות הבנויים ממש על הנהר, משני צדי הגשר, ופשוט מחכים למצלמה שתנציח אותם. רוצים להרגיש ממש כמו בוונציה? בחברת Sweet Narcisse (בגשר הבא) מציעים טיולי שיט של חצי שעה בסירה שטוחה וארוכה, עם מדריכים נחמדים שבדרך כלל מדברים גם אנגלית. חצו את הנהר ופנו שמאלה במדרחוב Rue de la Poissonnerie, שעובר בחלקו לאורך הנהר עצמו ומאפשר עוד צילומים של הבתים הציוריים. בגשר הבא (Rue des Écoles) פנו שמאלה וחצו את הנהר אל השוק המקורה של קולמאר (Marché couvert de Colmar), שם תוכלו להשביע את הרעב במעדנים צרפתיים. אחרי הביקור בשוק פנו ימינה ב-Rue des Vignerons והמשיכו ישר עד שתחזרו לתחילת המסלול; בדרך תראו מימין מגרש משחקים נחמד לילדים. אחרי שתשובו לחניון תוכלו גם לחצות אותו וללכת לאורך Rue de la Cigogne אל בית הכנסת של קולמאר (Synagogue de Colmar), שבחומה לפניו קבוע לוח זיכרון ליהודי העיר. *סמסלול* ביום גשם או בטיול עם ילדים קטנים אולי תעדיפו לוותר על הסיור ברגל ולראות את קולמאר מחלונותיה של רכבת תיירים הנוסעת ברחובות העיר. בשתי חברות הרכבות מציעים סיור של כ-35 דקות, עם מדריך שמע במגוון שפות (כולל עברית!), שאמנם אינו מרתק במיוחד אבל נותן מידע בסיסי על מה שתראו מהחלונות. רכבת התיירים הלבנה (Le Train Touristique) מכסה גם את האזור שמדרום למרכז, כולל פארק דוּ שאם דֶה מארס (להלן) ונוחה יותר עם ילדים קטנים (כי עד גיל 6 נוסעים חינם), ואילו ברכבת הירוקה הקטנה (Petit Train Touristique de Colmar) הכרטיס למבוגר קצת יותר זול, ושעות הפעילות קצת יותר ארוכות. שתי הרכבות יוצאות מהחלק הצפוני של העיר העתיקה, לא הרחק מלשכת המידע לתיירים. באותו אזור ממוקמים גם המוזיאון לצעצועים (Musée du Jouet), שעשוי לעניין את הילדים, ומוזיאון אוּנטֶרלינדֶן (Musée Unterlinden), המתאים בעיקר למבוגרים שבחבורה או לילדים חובבי היסטוריה ואמנות. לפני שנפרדים לשלום מקוֹלמאר, כדאי לקחת את הילדים לפארק דוּ שאם דֶה מארס (Park du Champs de Mars), שם יש מרחבי דשא מוצלים, מגרש משחקים וקרוסלת=עץ מסורתית, הגדולה ביותר מסוגה באירופה.

פרָייבּוּרג אִים בְּרָייסגָאוּ (Freiburg im Breisgau), בירתו הבלתי רשמית של היער השחור, ממוקמת בעמק שטוף שמש למרגלות ההרים (ולכן בדרך כלל חם כאן יותר). העיר פרחה מאז המאה השתים=עשרה בזכות מיקומה האסטרטגי בצומת של דרכים בינלאומיות, ובזכות מכרות הכסף בהר שָאוּאינסְלאנד הסמוך. האוניברסיטה העירונית נמנית עם העתיקות ביותר באירופה, וגם הפיתוח התעשייתי לא פסח עליה: כבר בשנת 1901 נסעו ברחובותיה קרונות מופעלים בחשמל (חשמליות). המרכז העתיק של העיר נפגע קשות בהפצצות חיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השנייה, אבל הקתדרלה כמעט ולא נפגעה, וכיום היא האתר החשוב ביותר בעיר. בעיר אין אמנם הרבה אתרים לילדים, אבל כדאי להקדיש כמה שעות למרכז הנאה, לשוק העשיר ולתצפית מהקתדרלה. *המסלול*מהחניון צאו ל-Schiffstr, פנו שמאלה ואז ימינה ברחוב הראשי ההומה קָייזֶר=יוזף=שטראסֶה (Kaiser-Joseph-Straße). הרחוב רצוף חנויות, אבל אליהן תוכלו לחזור בסוף הטיול; בינתיים פנו שמאלה ברחוב הראשון (Marktgasse) והיכנסו לכיכר הראשית מינסטֶרפּלאץ (Münsterplatz - כיכר הקתדרלה). כאן תיתקלו לראשונה באחד הסמלים של פרָייבּוּרג - התעלות הקטנות לאורך הרחובות, המכונות |הנטה|בֶּכלֶה|סנטה| (|הנטה|Bächle|סנטה|; מילולית 'פלגים קטנים'). בתעלות זורמים מי הנהר דרָייזאם ומקורן במאה השלוש=עשרה, אז השתמשו בהן כדי למנוע שריפות (ולכבות את אלה שהחלו). הרבה תעלות כוסו אמנם באספלט, אבל רבות עדיין חוצות את מרכז העיר העתיקה ומשמשות ילדים להשטת סירות נייר וברווזי גומי. אגדה מקומית מספרת שאם תמעדו בטעות לתוך אחת התעלות, תתחתנו בסופו של דבר עם תושב העיר. |תמונה_בטקסט258| בכיכר מתקיים שוק איכרים ססגוני ומלהיב, שבו מוכרים ממיטב התוצרת החקלאית של האזור (פירות וירקות, פרחים, ביצים, דבש ועוד) לצד אוכל מקומי, מעדני גורמה ומזכרות. אפשר בקלות להרכיב כאן ארוחת פיקניק משובחת, אבל אל תחכו יותר מדי: השוק מתחיל להתפנות לקראת 15:00. |תמונה_בטקסט102| מעל הכיכר מתנשאת קתדרלת פרָייבּוּרג. לאחר הביקור בקתדרלה, עקפו אותה מימין כדי לראות את הבתים היפים שבכיכר. בין הבתים היכנסו לסמטת החמאה (בּוּטֶרגאסֶה - Buttergasse), שממדיה הצרים מעידים על הצפיפות בעיר בימי הביניים. בקצה הסמטה הציצו אחורה כדי לצלם את צריחי הקתדרלה ממוסגרים בסמטה הצרה – קלאסיקה מיידית לאלבום המשפחתי. |תמונה_בטקסט62| |הסיפור|צר כמו חמאה כשתעברו בסמטה, ודאי תשאלו את עצמכם מדוע היא צרה כל כך: הרי אף מכונית או כרכרה לא תצליח לעבור כאן! הסיבה היא שבימי הביניים היו הערים מוקפות חומה, וכל התושבים הצטופפו בתוך החומות. בגלל הצפיפות, היה חשוב לנצל את כל השטח למגורים, ולכן השאירו כמה שפחות מקום לרחובות. רק לעשירים ביותר היו כרכרות, ורוב האנשים הלכו ברגל - לכן כל הרחובות (פרט לראשיים ביותר) נסללו כך שיספיקו למעבר הולכי רגל בלבד. בקצה הסמטה ניצב מתקן שתייה עתיק ליד חנות מודרנית; כאן פנו ימינה ב-Schusterstr ואז שמאלה ל-Augustinergasse, שתוביל אתכם לכיכר שטופת=השמש אָאוּגוּסטינֶרפּלאץ (Augustinerplatz). הבניין הצהוב משמאל הוא המוזיאון האוגוסטיני (Augustinermuseum), מנזר שהוסב למוזיאון לאמנות. |תמונה_בטקסט259| פנו ימינה ל-Gerberau, ולאחר כמה צעדים תראו בצד ימין של הרחוב ציור משעשע של נזיר עם כוס בירה. קצת לפני הציור פנו שמאלה ומיד ימינה אל פישֶרָאוּ (Fischerau), סמטת הדייגים שלאורך התעלה. בסמטה הרומנטית יש גלריות וחנויות קטנות; הבית הרביעי מהפינה הוא בית עץ ציורי ולמרגלותיו פסל חמוד של ילד וילדה המרוקנים את נעליהם למי הפלג. הרחוב נפתח אל הרחבה שלפני שער מרטין (Martinstor), החלק העתיק ביותר ששרד מחומת העיר. כאן מומלץ לעצור לקפה וטראפל שוקולד במגדנייה הנהדרת Confiserie Gmeiner. אם לא הספקתם לאכול בשוק תוכלו להשביע את רעבונכם בשוק המקורה של פרָייבּוּרג (Markthalle Freiburg), השוכן בסמוך. מהשער פנו ימינה ושובו לחניון לאורך הרחוב הראשי קָייזֶר=יוזף=שטראסֶה, הרצוף חנויות וקניונים - הזדמנות מצוינת להשלים את המלתחה לכם ולילדים. בדרך תוכלו לפנות שמאלה ב-Rathausgasse אל הכיכר הקטנה ראטהָאוּספּלאץ (Rathausplatz), שם ניצב פסל של בֶּרתוֹלד שוורץ, נזיר מקומי שלפי המסורת היה הראשון להמציא את אבק השריפה באירופה. בכיכר שוכנים גם בית העירייה ולשכת המידע לתיירים.*סמסלול* |תמונה_בטקסט262|

מרחצאות גן העדן (Badeparadies) שוכנים במבנה זכוכית מרשים בכניסה לטיטיזֶה, ומתאימים לילדים ולמבוגרים כאחד. בעוד הילדים נהנים במגלשות יוכלו המבוגרים להתענג על אתר מרחצאות וספא ברמה גבוהה. האתר מחולק לשלושה מתחמים, שלכל אחד אופי משלו. מתחם |וידאו_קופץ56|גלקסי שווארצוואלד|סוידאו| (Galaxy Schwartzwald) הוא פארק מים שילדים יאהבו. יש בו מגוון עשיר של מגלשות לכל הגילאים, ממגלשת=תינוקות ועד '|וידאו_קופץ57|נפילה חופשית|סוידאו|' בזווית של 60 מעלות, וכן כמה מגלשות המיועדות לגלישה באמצעות אבובים (יש גם אבובים לשניים ואפילו לשלושה). מידע על המגלשות (התאמה לגילאים, רמת אתגר, האם לקחת אבוב או לא) מפורט בצורה גרפית מאירת=עיניים בבסיס המדרגות המובילות אליהן. למגלשות המלהיבות נוספים בריכה לקטנטנים, בריכת גלים, מקפצות וכיסאות נוח, אבל אין בריכת שחייה: זה לא המקום לשחות, אלא לגלוש ולהשתולל. כל האטרקציות כלולות במחיר הכניסה, ואפשר לגלוש כמה פעמים שתרצו. ב=2016 שודרג המתחם ונוספו לו גם אולם בשטח 700 מ"ר, שבו תוכל כל המשפחה לנוח ולהתרגע בערסלים תחת דקלים טרופיים; מדשאה פתוחה לשיזוף ובה ספינת משחק לילדים קטנים; וסאונה רטובה משפחתית, הפתוחה לילדים מגיל 6 (והכניסה אליה בבגדי ים). בעתיד הקרוב צפויה להיפתח מחדש גם מגלשת המירוצים גלקסי רייסר (Galaxy Racer), המאפשרת לארבעה משתתפים (מגיל שבע ומעלה) לגלוש במקביל, ולקבוע מיהו המהיר מכולם. במתחם פּאלמֶנְאוֹאָזֶה (Palmenoase), המיועד למנוחה ולהתרגעות, הכניסה מותרת רק מגיל 16 ומעלה, והאווירה בהתאם: תחת דקלים אמיתיים ובתאורה עמומה (בערב) נפרשת בריכה ענקית, מחוממת ל=33 מעלות, שבפינותיה תוכלו להתפנק בזרמי עיסוי נעימים. חלק מהבריכה בולט החוצה מהמבנה המקורה ומאפשר ליהנות מהנוף המרהיב ומהשמש בחוץ. וֶלנֶסְאוֹאָזֶה (Wellnessoase) הוא מתחם הסאונות, שהכניסה אליו מותרת רק מגיל 16, וכמקובל בגרמניה – בעירום בלבד (עם מגבת). במתחם יש ארבע סאונות, ומציעים בו מגוון רחב של טיפולי ספא. בכניסה לאתר תקבלו סרט=יד אלקטרוני שנראה כמו שעון. הסרט משמש למעבר ממתחם למתחם, לפתיחה ולנעילה של תאי האחסון בחדרי ההלבשה (המסודרים בקפידה) ולקידוד של כל תשלום נוסף (במסעדות ובמזנונים, או על טיפולים ועיסויים במתחמי הספא). |תמונה_בטקסט132|

שָאוּאינסְלאנד (Schauinsland; מילולית: מבט אל פנים הארץ) הוא הר בגובה 1284 מ' המתנשא מעל העמק שבו שוכנת פרָייבּוּרג. קו הרכבל הארוך ביותר בגרמניה, שָאוּאינסְלאנדבּאן (Schauinslandbahn; 3.6 ק"מ), מקשר בין העיר פרָייבּוּרג לבין ההר. הנסיעה ארוכה יחסית (כעשרים דקות) והנוף נפלא: מהתחנה העילית תראו לא רק את כל העיר פרָייבּוּרג ואת היער השחור, אלא גם את הרי הווֹז' בצרפת ואת האלפים של שווייץ (בתנאי שמזג האוויר נאה ולא מעונן מדי). התחנה העילית של הרכבל נגישה גם ברכב, מכביש L124 (כ־11 ק"מ מהתחנה התחתית, לכיוון Todtnau). מכאן מתחילים כמה מסלולי הליכה, ביניהם תוכלו לבחור באמצעות מפה שמחלקים חינם בתחנה התחתית של הרכבל. מסלול מעגלי של חצי שעה מוביל לפסגה |הנטה|(גיפְּפֶל – gipfel)|סנטה|, שם ניצב מגדל־עץ בגובה 31 מ' (הכניסה חופשית). במרחק עשר דקות הליכה מהתחנה העילית של הרכבל שוכן מוזיאון המכרה שָאוּאינסְלאנד. בני נוער ומבוגרים חובבי אתגרים ייהנו במיוחד מרכיבה על רוֹלֶר (Roller) - מעין הכלאה בין אופניים לקורקינט - בשבילים המתפתלים היורדים מההר. בחברת Rollerstrecke Schauinsland מוציאים קבוצות מאורגנות מודרכות לרכיבה של כשעה (שמונה ק"מ) במורד. ילדים רשאים להשתתף רק מגיל 12 (ומגובה 1.50 מ').

ראוֶונָה-שלוּכט (Ravenna-Schlucht) אינו נקיק ארוך במיוחד (ארבעה ק"מ בלבד) אך הוא מתאים מאוד לטיול משפחתי, ולאורכו תראו כמה מפלים נאים, בהם אחד בגובה 16 מ' (!).לאורך הנהר עובר מסלול הליכה קצר, המטפס במדרגות (ולכן לא מתאים לעגלות תינוק) ועובר בגשרי־עץ רבים. המסלול מתחיל ליד המלון הוותיק Hofgut Sternen, המתגאה בכך שבעבר התארחו בו הסופר הגרמני יוהן וולפגנג פון גֶתֶה ומלכת צרפת מארי אנטואנט. במלון יש סדנה של ניפוח זכוכית, שם עורכים הדגמות מעניינות ומוכרים מוצרי זכוכית, ובניין שבקומתו השנייה שעון קוקייה גדול - הזדמנות טובה לראות שעון כזה, במקרה שאינכם מתכוונים לבקר באזור טריבֶּרג. השביל בנקיק עובר תחת גשר רכבת גבוה ולצד טחנת־מים עתיקה, ולאחר כק"מ וחצי מטפס מחוץ לעמק, אל נקודת תצפית בצומת שבילים. אחרי התצפית כדאי למשפחות עם ילדים קטנים לשוב לתחילת המסלול באותה דרך, ואילו משפחות עם ילדים גדולים יותר ובני נוער יוכלו להמשיך באחד משלושה מסלולים: שמאלה אל נקודת התצפית המרשימה פּיקֶטפֶלזֶן (Piketfelsen; כארבעים דקות הליכה); ימינה לעבר הכפר הינטֶרצארטֶן (Hinterzarten), ממנו ניתן לשוב לנקודת ההתחלה ולהשלים מסלול מעגלי של שמונה ק"מ; או קדימה, אל חלקו העליון של הערוץ (המרשים פחות מחלקו התחתון).

|הנטה|הדרך מתוארת מדרום לצפון, כלומר מפרוֹידֶנשטאט לכיוון בּאדֶן-בּאדֶן; אם אתם נוסעים מצפון לדרום, קראו את התיאור בסדר ההפוך. |סנטה| מפרוֹידֶנשטאט עוקבת הדרך תחילה אחרי כביש B28, ומטפסת עשרה ק"מ לאורך ערוץ נהר עד מרכז המבקרים (Besucherzentrum Schwarzwaldhochstraße) בעיירה קניבּיס (Kniebis), שהוא נקודת המוצא הרשמית של הדרך. לאחר ק"מ נוסף תגיעו למעבר־ההרים אלכסנדרשאנצֶה (Alexanderschanze; 970 מ'), הקרוי על שם מצודה עתיקה משנת 1734. המצודה היתה חלק מקו הביצורים מימי נפוליאון ועד מלחמת העולם השנייה, אבל לבסוף נהרסה וכיום נותרו כאן רק מלון ושלט קטן המציין את הגובה. כאן פונה הדרך לכיוון צפון (ימינה) לכביש B500. |תמונה_בטקסט6027| מכאן ממשיכה הדרך בגובה של 800-1000 מ' מעל פני הים, ועוברת במספר רב של נקודות תצפית מוסדרות, המשקיפות על עמק הרָיין ועל הרי הווֹז'. אחרי כחמישה ק"מ וחצי תוכלו להתרשם מכוחם של איתני הטבע בשביל לוֹתאר (Lotharpfad), מסלול של ק"מ אחד שלאורכו מתועדים הנזקים שגרמה הסופה החורפית |הנטה|לוֹתאר|סנטה| שהיכתה ביער השחור בחורף 1999. בהמשך כדאי לעצור במלון שליפְקוֹפְּף (Schliffkopf), סמוך לפסגה בשם זה (1150 מ'), כדי לצלם את הנוף המרהיב. |תמונה_בטקסט6026| |הסיפור|קוראים לי לוֹתאר ואני עושה רוח בשנת 1953 החלו לתת בארה"ב שמות להוריקנים - אותן סופות טרופיות רבות עוצמה, שמתרחשות באוקיאנוסים וגורמות לנזק רב. המטרה היתה להקל על העברת אזהרות ומידע בטלוויזיה וברדיו, כדי שכולם ידעו בדיוק לאיזו סופה הכוונה. את השמות נותנים לפי סדר הא"ב (באנגלית), החל מהאות A. סטודנטית באוניברסיטה של ברלין התלהבה מהרעיון והתחילה, בשנה שלאחר מכן, לתת שמות לסופות החורפיות באירופה. בשנות התשעים הפכו השמות לרשמיים, ומאז 2002 אפשר גם לקנות את הזכות לתת שם לסופה באות מסוימת - כך שאם תרצו, הסופה הבאה יכולה להיקרא על שמכם. ארבעה ק"מ נוספים לכיוון צפון יביאו אתכם למרכז הטבע רוּאֶשטָיין (Naturschutzzentrum Ruhestein im Schwarzwald), משם יוצאים סיורים מודרכים (בגרמנית בלבד), ותוכלו לקבל מידע על שמורות הטבע באזור. זה המקום שבו מתפצל מהדרך כביש L401, העובר בעמק מקסים לכיוון העיירה בּאיֶירסבּרוֹן (Baiersbronn). דרך הפסגות ממשיכה בכביש B500, ולאחר שישה ק"מ מגיעה לאגם מוּמֶל - מרכז חשוב לפעילויות פנאי, לשיט ולטיולים ברגל. |תמונה_בטקסט308| אחרי האגם ממשיך הכביש למרגלות פסגת הוֹרניסגרינדֶה (הנקודה הגבוהה ביותר בצפון היער השחור) ובין כמה אתרי סקי פעילים, שבקיץ הם מנומנמים למדי. לאחר תשעה ק"מ תראו מימין מבנה מתפורר, שנראה כמו תפאורה לסרט אימה; זהו מלון הוּנדזְאֶק (Hundseck), שנבנה במאה התשע=עשרה וננטש בשנות התשעים, וכיום יש לידו אתר סקי פופולרי. ק"מ וחצי מהמלון הנטוש עוברת הדרך ליד מרכז הפנאי והספורט מֶליסקוֹפּף, שהוא בגדר אתר חובה למשפחות, וכשני ק"מ אחר כך תוכלו לעצור בצד הדרך (מימין) ולצאת לטיול ברגל לאורך שביל השוּנָר. |תמונה_בטקסט309| מיד אחרי נקודת המוצא של השביל תראו את האתר האחרון לאורך דרך הפסגות, מלון־הפאר בּילֶרהוֹהֶה – נציג אופייני לאותם מלונות־נופש שעבורם נסללה הדרך מלכתחילה. זה המקום שבו מתחילה הדרך להתפתל בשיפועים חדים במורד ההר, עד בּאדֶן-בּאדֶן. |תמונה_בטקסט154| מידע ומפות תוכלו לקבל במרכז המבקרים (לעיל) ובלשכות המידע לתיירים בבּאדֶן-בּאדֶן ובפרוֹידֶנשטאט. בחורף (נובמבר-אפריל) מומלץ לברר מראש אם דרך הפסגות פתוחה לתנועה, ומהם תנאי מזג האוויר בקו הרכס. שלג או גשם כבד עלולים להפוך את הנהיגה בכביש המפותל למסוכנת.*סמסלול*

במפל האדיר (Rheinfall), הרחב ביותר באירופה, גולש הנהר רָיין במורד הסלעים בזרם מים גועש, שרוחבו 150 מ' וגובהו 23 מ'. בניגוד למפלים של היער השחור ורכס האלפים, כאן האטרקציה היא לא הגובה אלא עוצמת הזרם האדירה במפל, והסלע הבולט שניצב בלבו - מראה דרמטי שיביא אתכם להתפעל מכוחם של איתני הטבע. בכל השנה (פרט ללילות ירח מלא) מואר המפל באורות צבעוניים, מרדת החשיכה ועד 23:00; לוח זמנים מפורט זמין להורדה באתר האינטרנט. ניתן לצפות על המפל מגדתו הצפונית או הדרומית של הנהר, ולשתי האפשרויות יש יתרונות וחסרונות. אם רוצים ליהנות מכל האפשרויות, מומלץ לחנות (חינם) בגדה הדרומית ולחצות לצפונית בסירה או ברגל; בין הגדות מקשר שביל (כארבעים דקות הליכה; כולל מדרגות, ולכן לא מתאים לעגלות) המשקיף על המפל בכמה נקודות, וחוצה את הנהר בגשר רכבת ישן. |הסיפור|נשמות רוקדות לסלע הקטן יותר מבין השניים שבלב המפל קוראים השוויצרים בשם הציורי 'סלע מחול הנשמות'. הסיבה היא אגדה עתיקה המספרת על אציל בריטי שהיה יכול בשעות הלילה להפריד את נשמתו מגופו ולשלוח אותה לטייל ברחבי העולם. נשמתו של האציל, שהשתמשה במסלולו של הנהר רָיין ככלי לניווט, עצרה פעם לנוח על הסלע בליל ירח מלא, והתאהבה בנוף הדרמטי. מאז נהג האציל לבקר בסלע כל חודש, וכשהתחתן עם נסיכה רוסית לימד גם אותה את אמנות נדידת הנשמות, והיה לוקח אותה לרקוד על הסלע מדי חודש. המקומיים אומרים שבליל ירח מלא אפשר עדיין לראות בין רסיסי המים את נשמותיהם של האציל ואהובתו רוקדות מעל המפל. בגדה הצפונית, סמוך לכפר נוֹיהָאוּזֶן אָם רָיינְפָאל (Neuhausen am Rheinfall), תוכלו להשקיף על המפל מטיילת שלאורכה כמה בתי קפה ודוכני שעשועים; הנוף ציורי, אבל המפל רחוק יחסית והחוויה מסעירה פחות מזו שתזכו לה בגדה הנגדית. בקצה הטיילת ניצב בית גלגל המים ובו שחזור של טחנת מים מסורתית, מהסוג ששימש לניצול כוחם של המפלים מאז המאה השתים=עשרה. כיום יש כאן בית קפה עם נוף מרהיב. ממרכז המבקרים בתחילת הטיילת מוביל גשר אל אי קטנטן, ששימש בעבר לפריקה ולטעינה של סחורות וכיום שוכנת בו טירת וֶרת (Schlössli Wörth), שנבנתה במאה התשע=עשרה כמסעדה ובית הארחה. המזח הסמוך לטירת וֶרת הוא נקודת המוצא לטיולי השיט של חברת Rhyfall-Mändli, המציעה שיט אל טירת לָאוּפֶן שבגדה הדרומית של הנהר (קו 2 - אדום; 10 דקות; 7.5/5 פ' לגילאי 6-16/למבוגר, כולל כניסה לטירה); וכן שיט אל המפל, במסלול מעגלי הצופה עליו מכמה נקודות (קו 4 - כחול; 15 דקות; יוני-אוגוסט בלבד; 6/3 פ' לגילאי 6-16/למבוגר); אבל כדי להרגיש את העוצמה ממש, מומלץ לשוט אל הסלע שבלב המפל (קו 1 - צהוב; 25 דקות; 10/5 פ' לגילאי 6-16/למבוגר), לטפס עליו ולצפות במים הגועשים מכל עבר. השיט יוצא מדי עשר דקות, וניתן להישאר על הסלע כמה שרוצים ולחזור בסירה מאוחרת יותר. באותו מקום מציעים גם טיול שיט ארוך יותר באזור המפלים (קו 5; 30 דקות; 10/5 פ' לגילאי 6-16/למבוגר). טיול זה כולל מדריך=שמע ב-18 שפות, בהן עברית, אבל ההדרכה המוקלטת יבשה ומשמימה למדי. בגדה הדרומית של הנהר ניתן לצפות על המפל רק במסגרת ביקור בטירת לָאוּפֶן (Schloss Laufen), שנבנתה בימי הביניים בראש צוק המשקיף למפל. תערוכה היסטורית באגף הצפוני (שנוסף לטירה במאה התשע=עשרה) מספרת על השפעתם של המפלים על ציירים וסופרים ועל השימוש התעשייתי בכוח המים. התערוכה מקיפה ומושקעת, אבל עשויה לשעמם את הילדים - מעניין יותר לרדת עד שפת הנהר (כחצי שעה) בשביל מפותל, שלאורכו תוכלו להקשיב למפל, ולצפות עליו מקרוב=קרוב במרפסת תצפית הממוקמת ממש לצד זרמי המים, ומאפשרת לחוות אותם באופן מרשים יותר מאשר מהגדה הצפונית. במזח קֶנצֶלִי (Känzeli) שבקצה השביל, על גדת הנהר, תוכלו לחצות בסירה לגדה הצפונית (כיוון אחד 2/1 פ' לגילאי 6-16/למבוגר, הלוך ושוב 4/2 פ'), וכן להצטרף לאותם טיולי שיט המוצעים שם (ראו לעיל), במחירים גבוהים מעט יותר (קו 1 ו-5 6/5 פ' לגילאי 6-16/למבוגר, קו 4 6/3 פ'). אפשר לעלות חזרה לטירה באותה דרך, אבל הרבה יותר כיף לתפוס מעלית שקופה (Panorama-Lift) ולהשקיף ממנה על המפל. בטירה יש גם מסעדה, חנות שעונים, חנות מזכרות וגן משחקים לילדים.

טוֹטנָאוּאֶר ואסֶרפאל (Todtnauer Wasserfall; נקרא גם האנגלוֹך – Hangloch) הוא אחד המפלים היפים ביותר בדרום גרמניה. גובהו של המפל 97 מ' ובמדרגה הראשית נופלים המים מגובה של כ־60 מ' - יותר מאשר בכל מפל אחר ביער השחור. האזור הוכרז כשמורת טבע, והנוף המיוער מסביב משרה אווירה כפרית קסומה בכל ימות השנה. המפל נגיש בקלות מהכביש המוביל מטוֹטנָאוּ אל פרָייבּוּרג; עקבו אחר השילוט ושימו לב לשלטים ועליהם האות P, המציינים שורה של מקומות חניה לצד הכביש. בסוף השורה יש מזנון וחנות מזכרות, ומשם מוביל שביל משולט היטב בן חצי ק"מ אל המפל. את המפל חוצים כמה גשרים, ולצדו יש כמה נקודות תצפית וכן כיסאות־נוח ומושבים, המאפשרים להשתרע ולתפוס שלווה לקול המים הגועשים. אפשר להסתפק בהליכה למפל וחזרה, אבל אם תרצו, תוכלו להמשיך לאחד משני מסלולי טיול מעגליים - קלָיינֶה רוּנדגאנג (Kleine Rundgang; שני ק"מ וחצי) וגרוֹסֶה רוּנדגאנג (Große Rundgang; שלושה ק"מ וחצי). מסלולים נוספים באזור מפורטים על מפה בכניסה למפל.

סמוך לדרך הפסגות של היער השחור משתרע מתחם רחב־ידיים ובו מבחר מגוון של פעילויות־חוץ הנפוצות ביער השחור. המתחם פתוח גם בחורף (אז עושים כאן סקי), אבל מחוץ לחופשות בתי הספר פתוחים רוב המתקנים רק בסופי השבוע. על כל אחת מהפעילויות משלמים בנפרד. משמאל לחניה ממוקם פארק החבלים מֶליסקוֹפּף, ובו לא פחות משבעה מסלולים של חבלי טיפוס וגשרים בגובה של שלושה עד 14 מ' מעל פני הקרקע. שניים מהמסלולים בפארק החבלים מתאימים לילדים מגיל שש, ושלושה נוספים נועדו לילדים מגיל שמונה; אבל שני המסלולים הקשים ביותר מוגבלים לבני 16 ומעלה. בפארק יש גם מגרש משחקים אתגרי, הכולל מתקני מים, גשרים תלויים, אומגה ובית־עץ אמיתי. הגובה המקסימלי של החבלים נמוך יחסית למקומות אחרים, כך שחובבי האקסטרים עלולים להתאכזב. מגלשת ההרים מֶליסקוֹפּף יורדת בשיפוע של כשמונה מעלות, במסלול שאורכו קצת יותר מק"מ. המושבים במגלשת ההרים (בכגרמנית רודֶלבּאן) נמשכים בעלייה בקו ישר, ואז תוכלו לרדת בקצב שלכם במסלול המפותל, הכולל 11 עיקולים וכמה קפיצות (עליות וירידות פתאומיות). המגלשות פועלות כל השנה, גם בשלג ובגשם, אבל אז מרכיבים עליהן כיסוי־מגן. אוהבי המהירות ייהנו גם לרדת מהפסגה ברכיבה על תלת־אופן. כלי־הרכב הקטנים, המונעים בכוח השרירים, יורדים במסלול מפותל של 500 מ' ומותירים הרבה אבק מאחור. גלגלים גדולים במיוחד ומעצורים אמינים מבטיחים נסיעה נוחה ובטוחה. אטרקציה נוספת היא טרמפולינת באנג'י, שבה נקשרים בחבלים וקופצים גבוה-גבוה. הטרמפולינה מתאימה למבוגרים ולילדים ממשקל 18 ק"ג ומעלה. מרכז הספורט שוכן בלבה של שמורת טבע, ובאזור פרושה רשת ענפה של מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים. אחד המסלולים (באורך שני ק"מ) מוביל למגדל התצפית מֶליסקוֹפְּף, שגובהו 1007 מ' והוא משקיף לנוף מרהיב. בתיאום טלפוני מראש ניתן לשכור אופני הרים חשמליים, שהסוללה המותקנת בהם מספיקה לנסיעה של עד 50 ק"מ. בכניסה, ליד מגרש החניה, יש מסעדה ומזנון מהיר.

יותר ממיליון פרחים ססגוניים, מאות פרפרים וגן הרפתקאות נפלא לילדים - אלה רק אחדים ממוקדי המשיכה ב'אי הפרחים' מָאינָאוּ (Mainau), האי השלישי בגודלו באגם קוֹנסטאנץ. האי, ששטחו 450 דונם, השתייך בעבר למסדר הטֶבטוֹני ולדוכס מבּאדֶן, אולם כיום מנוהל בידי קרן בבעלות משפחת האצילים השוודית בֶּרנָדוֹט, המתחזקת את הגנים כאטרקציה לתיירים וכמרכז מחקר וחינוך בתחומי הגינון ושימור הסביבה; אחדים מבני המשפחה עדיין מתגוררים בטירה בארוקית נאה המשקיפה על האי. האי רחב=הידיים מחולק למספר רב של גנים ומתחמים, ולכן מומלץ לבחור מראש באלו מהם תרצו לבקר (לפי אופי המשפחה ועונת השנה), ולתכנן מסלול הליכה שיעבור בכמה שיותר מוקדי עניין - באמצעות מפה באנגלית |הלינק: http://www.haolam.co.il/440|הניתנת להורדה באתר|סלינק|; המספרים להלן מתייחסים למפה זו. קחו בחשבון שבחודש יולי אין פריחה ברבים מהגנים העיקריים באי, ולכן פחות מומלץ לבקר באתר בחודש זה. בחודשים יולי-ספטמבר גדוש האי במבקרים, בייחוד בימים שבת וא'; מומלץ לבקר בו בימים אחרים וכן לבוא מוקדם (עם הפתיחה) או בשעות אחר הצהריים והערב. אחת מנקודות השיא של כל ביקור באי היא בית הפרפרים (Scmetterlinghaus; מס' 17), חממה טרופית שבה ירחפו סביבכם פרפרים מ=120 זנים שמקורם באסיה, באפריקה ובאמריקה. בחממה תוכלו גם לעקוב אחר תהליך ההתפתחות מביצה לזחל, לגולם ולפרפר, ולראות עשי לילה שרוחב כנפיהם עשוי להגיע עד 30 ס"מ (!) עם הגנים היפים ביותר באי נמנים גינת הדליות (Dahliengarten; מס' 38), הפורחת מסוף אוגוסט עד אוקטובר, ומפל הפרחים האיטלקי (מס' 37) הצמוד אליה; גן הוורדים האיטלקי (Italienischer Rosengarten; מס' 33) של הדוכס מבאדן, הפורח ביוני ובאוגוסט; שדירת האביב (Frühlingsallee; מס' 24), המתחילה להתקשט בתחילת מרץ ומגיעה לשיאה עם פריחת הצבעונים בסוף אפריל או בתחילת מאי; וגינת השיחים (Staudengarten; מס' 44) הכוללת מגוון של צמחי מרפא ונוי, ויש בה מה לראות במשך כל חודשי השנה. באי יש כמה אטרקציות מקסימות לילדים מכל הגילים. סמוך לכניסה הראשית משתרעת ארץ הילדים ׁ(Mainau Kinderland; מס' 12), המחולקת לשלושה מתחמים, לפי גילאים. הילדים הבוגרים יותר (גיל 8 ומעלה) ייהנו בעולם המים (Wasserwelt), פארק הרפתקאות שבו עוברים הילדים בין איים באגם באמצעות גשרים תלויים, מעברים וסירות (בהחלט יש סיכוי להירטב - הכינו בגדים להחלפה); בני 3-7 (וגם הגדולים יותר) ישתעשעו בעולם הגדה של בְּלוּמִי (Blumis Uferwelt), הכולל קורות להליכה, מחילות לזחילה וחדרים שאפשר לחקור, לצד נדנדות ומגלשות; והקטנטנים (1-4) ישחקו בתחנות היצירתיות של כפר הגמדים (Zwergendorf). במתחם יש גם רכבת מיניאטורית ושיחים המפוסלים כבעלי חיים. אם הילדים אוהבים טבע ובעלי חיים, כדאי לפנות גם למתחם הסמוך, חוות מאינָאוּ (Mainau-Bauernhof; מס' 13; במפה באנגלית נקרא Nature Experience World), שם תראו מגוון רחב של חיות משק במכלאות גדולות, ויש גם פינת ליטוף ואפשרות לרכב על סוסי פוני (בתשלום נוסף). כמו כן, כדאי לטפס לראשו של מגדל הגנן (Gärtnerturm; מס' 29) שליד הטירה, ולצפות ממרומיו על האי כולו. האי מקושר ליבשת בגשר הסגור לכלי רכב, פרט לאוטובוס פנימי המוביל את המבקרים מהכניסה אל לשכת המידע שבלב האי. אם אינכם מתקשים בהליכה, עדיף לחצות את הגשר ברגל וליהנות ממראות האגם בדרך. לחלופין, ניתן לשוט לאי וממנו בספינה: בחברת השיט של אגם קוֹנסטאנץ מציעים כרטיסים משולבים, הכוללים כניסה לאי הפרחים ושיט הלוך ושוב מהעיר קוֹנסטאנץ (€72.60/32.60/16.30 לגילאי 6-15/למבוגר/למשפחה) ומיישובים אחרים לגדת האגם. הספינות עוגנות בצד הפונה לאגם, סמוך לטירה הבארוקית.