עיירה יפה וציורית לחופו של מפרץ מירבאלו (Mirabello) היפה, המהווה את בירת המחוז המזרחי בכרתים, מחוז לאסית'י (Lasithi). במרכזה העתיק תמצאו סמטאות ציוריות, בתי קפה, טברנות וחנויות קטנות המתמחות בשמן זית ותוצריו, ריבות, דבש והמשקה הלאומי ראקי. בלב העיר נמצא אגם ווֹליסְמֵני, אגם טבעי החובר לים ולנמל בתעלה ומהווה את לב העיירה. סביב האגם, בעיקר בקטע החיבור בינו ובין הנמל, פזורים מגוון בתי קפה וחנויות בוטיק קטנות. סיפור המעשייה המיתולוגי סביב האגם מספר כי האלה אתנה, לא פחות, נהגה לרחוץ את גופה בדיוק באגם הזה. בין היתר תוכלו לבקר במוזיאון הארכיאולוגי הקטן והמרשים המציג אוסף מיוחד של פריטים שנמצאו בחפירות באזור לאסיתי ובמוזיאון הפולקלור המציג אוסף נאה ומעניין של מלאכות יד מסורתיות אופייניות לאזור. אוהבי הספורט יוכלו למצוא ברחבי העיר מגוון של מתקנים הכוללים בין היתר מגרשי כדורגל, טניס, כדורסל, מיני-גולף, כדורעף חופים ומספר מרכזי צלילה. אם חשקה נפשכם בטבילה להתרעננות בים, בעיר ובקרבתה יש מספר חופים חוליים מצויינים (על אף קו החוף הסלעי):החוף המפורסם והמוסדר בעיר קִיטְרוֹפְלָטֵאָה ממוקם בקרבת המרינה, חוף אָמוֹס הינו חוף חולי נפלא הנמצא גם הוא בסמוך למרינה, חוף אָמוּדי, חוף קטן במרכז העיירה, שיתרונו בכך שהוא מוגן מרוחות ולכן נעים יותר לרחצה אך מאידך עלול להיות עמוס וחוף אָלמירוֹס חוף שקט ורגוע שנמצא מחוץ לעיר. מוצע להחנות במגרש החניה בסמוך לנמל, משם תוכלו בהליכה קצרה להגיע לרחוב הקניות 28 באוקטובר, ולטייל לאורך הטיילת הנפרשת לאורך רחובות הפרושים לאורך קו החוף. בשעות דמדומים נצבעים בתיה של העיר בצבעים חמים וזו בדיוק השעה המומלצת לשוטט בסמטאות או ליהנות מכוס פְרָפֵּה קר על גדת האגם. גם חיי הלילה בעיר תוססים וניתן לבלות ערב מהנה באחת הטברנות באזור האגם והנמל.

האי סְפִּינָלוֹנְגָה (מילולית "קוץ ארוך", על פי צורתו), הידוע יותר כ"אי המצורעים", שוכן במפרץ מיראבלו (Mirabello) המרהיב, המכונה גם מפרץ אלונדה . זהו אחד המקומות המסקרנים ביותר למבקרים בכרתים. צרעת כבר אין כאן, אבל סיפורו של האי והאתרים ההיסטוריים שבו מעניינים ומרתקים. על האי שולטת מצודה ונציאנית עצומה, שהחזיקה מעמד 45 שנים אחרי נפילת כרתים בידי התורכים, ונכנעה לבסוף בשנת 1715. הוונציאנים הכירו בחשיבותו האסטרטגית בנו עליו מערכת ביצורים מאסיבית ואף ניתקו אותו מהאי הסמוך קלידון. בשנת 1903 החליטו היוונים להפוך את האי למושבת מצורעים. הם החלו לשלוח אליו חולי צרעת מרחבי יוון ובודדו אותם כדי למנוע הדבקה של אחרים. לאחר שנמצאה תרופה למחלה בשנת 1950, ננטש האי. לאחר ההגעה למזח, עוברים בשער דנטה - שער השאול, דרכו היו נכנסים המצורעים ועוברים הליך חיטוי, וממנו ממשיכים במנהרה חשוכה המובילה לרחוב הראשי. חייהם של המצורעים באי התנהלו מסביב למבנה המרכזי, ולרשותם עמדו נזירים שדאגו לצורכיהם. מומלץ לעלות למרפסת שלו ולהשקיף אל המפרץ הציורי. אל תוותרו על טיפוס לראש המבצר לצורך תצפית. בדרכם תעברו דרך שרידי המבנים שנותרו כפי שהיו, בית החולים של האי, כנסייה, סמטאות צרות, גרמי מדרגות וחרכי ירי. במבנים ששרדו היטב את שיני הזמן, ישנה תצוגה הכוללת שלטי הסבר על החיים באי, תצלומים היסטוריים של תושבי ספילונגה החולים וגם פריטים מעולם הרפואה והרוקחות ששימשו בבית החולים המקומי. אם נשאר לכם זמן, מומלץ להמשיך ולחקור את האי, ששביל היקפי נוח עוטף אותו, בדרך תחלפו על פני בית הקברות בו נקברו אלו שלא שרדו את המחלה. אם תבחרו לשוט לאי, הקפידו להצטייד בכובע, בתכשיר הגנה ובהרבה מים, בייחוד בימים חמים. מומלץ גם לקחת חטיפים, כי בית הקפה היחיד באי יקר ואינו מומלץ. |המסגרת|האי של סופייה/ויקטוריה היסלופ אי המצורעים הפך בשנים האחרונות ליעד פופולאי ומתויר בעקבות ספר שלא פחד לגעת בנושא הלא פשוט של חיי המצורעים. אם קראתם את הספר אין ספק שתיהנו לראות בעינכם את האי, תזכורת לתיאורים בספר. הספר אמנם בדיוני אך מתאר באופן ממשי את אורח החיים, הישוב ואירועים היסטוריים. אם לא קראתם אותו אז קבלו המלצה חמה.

כפר קטן שנחמד לעצור בו לאתנחתא בדרך. הים חודר לכפר בלשון ארוכה, כחולה וצלולה, המוגנת בשובר גלים, שמאפשר שחייה נוחה, בלי גלים ובלי סחף. לשון הים מכונה מפרץ הדקלים, בשל הדקלים הרבים הצומחים סביבה ומשרים אווירה טרופית. מעברה האחד של לשון הים שוכן הנמל של סיסי ומעברה האחר, משני צדי שוב הגלים, יש חוף רחצה נוח, מרוצף חלוקי אבן. קחו בגד ים, כי סיכוי טוב שתרצו לקפוץ למים להתרענן.

כפר יפהפה לצד מפרץ עם רצועת חוף חלוקי אבן מקסימה. בתקופה המינואית הייתה זאקרוֹס עיר נמל חשובה שקיימה קשרי סחר עם יישובים באגן המזרחי של הים התיכון, לרבות מצרים, קפריסין, סוריה ואנטליה, וכיום מציעים בטברנות על קו המים אוכל יווני אותנטי, הרחק מהמוני התיירים. על ההיסטוריה של האתר כעיר נמל תוכלו ללמוד בארמון המינואי שבו, ובתחומו שוכנת גם נקודת המוצא למסלול הקצר בקניון זאקרוֹס, המכונה גם "עמק המתים". הרחק מלמעלה, בהרים שמעל הנמל, שוכן החלק העילי של הכפר, שנקרא זאקרוֹס.

עיירה קסומה, שהיתה בעבר עיירת דייגים שקטה, ונהנת כיום מפריחה תיירותית. חיים בה כ=2500 תושבים המתפרנסים בעיקר מתיירות. חוף הרחצה הראשי שלה, סְכיסְמָה, הוא חוף חולי עם מים שלווים וכל השירותים הנדרשים לשהייה מהנה, לרבות מגרשי כדורעף חופים, גן שעשועים וספורט ימי. החוף ממוקם בצפון העיירה, לא הרחק מההמרינה, שממנה יוצאים סיורי שיט למספר יעדים, בהם גם "אי המצורעים" סְפִּינָלוֹנְגָה. לאורך קו החוף מדרום למרינה תמצאו טברנות על הים, חנויות מזכרות לתיירים ומלונות. מומלץ לעשות סיבוב במרכז העיירה ולהתרשם מהבתים העתיקים בצבעי אדמה, המשתלבים היטב בנוף. סביב הכיכר המרכזית יוכלו אוהבי השופינג להנות מריכוז קטן של חנויות. מלונות החוף היוקרתיים שוכנים דרומית או צפונית למרכז וכוללים לרוב חוף פרטי משלהם. הקצה הדרומי של אֵלוּנְדָה מחובר בגשר לחצי האי סְפִּינָלוֹנְגָה, אזור טבע המשופע בחופים מקסימים.

בכפר הדייגים המשקיף לאי סְפִּינָלוֹנְגָה נדמה שהזמן עצר מלכת. הרחובות מרוצפים באבן מקומית, הטברנות קטנות ואותנטיות ונעים להסתובב בשני הרחובת הראשיים במרכז הכפר, שלאורכם מספר חנויות קטנות וצבעוניות במיוחד. עם זאת, רוב התיירים עוברים כאן כדי לשוט במעבורת מהמרינה אל אי המצורעים, ומסיבה זו נרשמה באזור בשנים האחרונות תנופת פיתוח של בתי מלון (בייחוד ברצועת החוף שמדרום לכפר).

כפר אותנטי ועתיק אשר הפך ליעד תיירותי מבוקש בשנים האחרונות. הכפר ממוקם על גבעה מעל אָגיוֹס ניקוֹלָאוּס, ותושביו מתפרנסים מעיקר מעבודות אריגה וקדרות למרות שכיום מרבית עבודות הרקמה הנמכרות שם מיובאות ולא מיוצרות ע"י המקומיים. חלקו העליון של הכפר הוא המעניין יותר, ובעיקר רחוב קְריצוֹטוֹפּוּלָה (Krisotopoula) היוצא מהכיכר המרכזית, כיכר מֵלינאס מֵרקוֹריוממנו מסתעפים רחובות קטנים עם חנויות עבודות יד שונות ומגוונות ושוררת בו אוירה רומנטית. במרכז הכיכר ניצב פסל של יפהפייה מקומית עם סיפור טרגי (ראו הסיפור במסגרת). בעונה יש להחנות במעלה הגבעה למרגלות הכפר. |המסגרת|הגיבורה מכרתים רוֹדאנתֶ'ה היתה עלמה צעירה יפהפייה שהתגוררה בקְריצָה בתחילת המאה ה=19, בתקופת השלטון העות'מני באי, שניחנת בקול יפה. שירתה משכה את תשומת ליבו של קצין טורקי שיכור. הוא הגיע לביתה, דקר למוות את אמה שניסתה למנוע את כניסתו הביתה וחטף את רוֹדאנתֶ'ה. באותו לילה, בזמן שישן, שיספה את גרונו עם אותה הסכין בה הרג את אמה. היא קצצה את שערה, לבשה בגדי גבר, ונמלטה להרים להצטרף ללוחמי החופש של כרתים. אלה לא זיהו שהיא נערה, וצרפו אותה לשורותיהם ויחד נלחמו בטורקים. במהלך אחד הקרבות ליד לאטוֹ העתיקה, היא נפצעה מכדור בחזה, הועברה למקום מסתור באחת הכנסיות באזור ורק בזמן הטיפול בה התגלתה זהותה האמיתית. היא הפכה לגיבורה נערצת, קְריצוֹטוֹפּוּלָה (בת קְריצָה) סמל להתנגדות של כרתים. בכיכר מֵלינאס מֵרקוֹרי בקְריצָה הוצב פסל לכבודה.

מסלול ההליכה באחד הערוצים היפים ביותר במזרח כרתים טובל בצמחייה עשירה ולאורכו מים זורמים ומפלים קטנים. המסלול ברובו מוצל ונוח להליכה, ומוקד העניין העיקרי בו הוא המפל הגדול והייחודי, שגובהו כ=20 מ'. המסלול אינו מעגלי ויש לחזור באותה דרך שבה הגעתם. ניתן לבחור בין גרסה קצרה וארוכה של המסלול. הגרסה הקצרה והמומלצת (ארבעה ק"מ, כשעתיים וחצי) מוביל למפל וחזרה, ואילו הארוכה (עשרה ק"מ, כארבע שעות וחצי), המתאימה יותר לחובבי האתגרים, ממשיכה עד לחוף ריכטיס, חוף שקט ונחמד בשפך הערוץ לים. |המסגרת|טיפים להליכה בערוץ #רמת הקושי של המסלול מוגדרת קלה עד בינונית והוא כרוך בירידה (ועלייה חזרה) של כ=350 מ'. #השביל מסומן ברובו בגוני צהוב-לבן-אדום. #הצטיידו בנעליים נוחות וקחו בחשבון שלא ישארו יבשות, יש לחצות את הערוץ מעת לעת. #ההליכה בערוץ לא מומלצת אחרי יום גשם.

מערת נטיפים הנמצאת ברכס דיקטה |הנטה|(Dicte|סנטה|) ברמת לאסית'י היפה ומחזיקה בתואר המערה החשובה ביותר בכרתים בשל האמונה כי כאן נולד והוחזק בהחבא זאוס, ראש האלים במיתולוגיה היוונית. המערה שימשה במשך השנים כאתר עליה לרגל מקודש ופעל בה אחד המקדשים החשובים בעולם היווני. הוכחות לכך שמערה שמשה כמקום לפולחן נמצאו בכתבים עתיקים ובשרידי זבח ומנחות שנחשפו במהלך חפירות ארכיאולוגית שנערכו במקום בסוף המאה ה=19, המוצגים כיום במוזיאון בהֵרָקְלִיוֹן. על פי המיתולוגיה היוונית, זאוס הוחבא במערה ע"י אימו רֵיאָה מיד לאחר לידתו. לאביו, הטיטאן כרוֹנוֹס, נודע כי יוצא חלציו יהרוג אותו ויירש את מקומו, וכדי למנוע זאת, היה בולע כל ילד שנולד לו. על זאוס השגיחה נימפת העיזים אָמְלתיאה ותשעה בני האדמה, שרקדו ושרו והקישו על מגיניהם בכל פעם שהילד בכה, כדי שאביו לא ישמע אותו. כשהגיע לבגרות, אכן הרג זאוס את כרוֹנוֹס, ובכך הסתיים עידן הטיטאנים והחל תור האלים האולימפיים. המערה, הנקראת גם מערת פְּסיכרוֹ (של שם הכפר הסמוך), משתרעת על שטח של 2200 מ"ר, מסודרת ונגישה, אינה גדולה אך היא בהחלט מרשימה, והמיתולוגיה מסביבה מוסיפה קסם רב. מהמערה העליונה יורד גרם מדרגות למערה התחתונה והמעניינת יותר. משמאל נמצא חדר קטן בו לפי האגדה נולד זאוס, מימין יש אולם גדול יותר ובאחת הפינות שלו אגני אבן מלאים מים שמהם מספרים שתה זאוס, ובסמוך זקיף הנקרא "גלימתו של זאוס". ממגרש החניה של מערת דיקְטאוֹן יוצא שביל אבן מרוצף העולה בעלייה תלולה וחשופה לשמש מרחק של 800 כ= מ'. בנוסף יש שביל אתגרי יותר העולה דרך החורש הטבעי שיתרונו בכך שהוא מוצל. ניתן לשכור חמור (בעלות של כ-15/10 אירו) ומוביל מקומי שיעלה אותם למערה בקלילות. בתום הטיפוס, נכנסים למערה (דרך פתח בתקרה) ואז מתגלה מראה הנטיפים והזקיפים. חשוב להצטייד לצורך הביקור במערה בנעליים סגורות (המסלול בתוכה מאוד חלקלק) ובבגדים חמים עליונים, הטמפרטורה בתוך המערה נמוכה גם בחודשי בקיץ.

חוף יפהפה, חולי ורחב, עם מי טורקיז צלולים. פירוש השם וָאִי בניב מקומי הוא לולב. ואכן בחוף האקזוטי נמצא יער הדקלים הגדול בכרתים המשתרע לאורכו ומשרה אווירה טרופית. בזכות היער והמים הוא נחשב אחד היפים ביותר בכרתים, בעונה יש בו מגוון שירותי חוף, חברות לספורט ימי ודוכני מזון. בקצהו הדרומי של החוף יש מדרגות המובילות לסככת תצפית (אליה יש גישה גם ממגרש החניה). בשנים האחרונות היה החוף לאחד הפופולריים ביותר באי, ולכן בשיא העונה (חודשים יולי-אוגוסט) צפוף כאן מאד. אם זה המצב, תוכלו להמשיך ברגל לשני חופים עמוסים פחות: כק"מ מדום לחוף שוכן חוף פְסילי אָמוֹס, חוף קטן ושקט שנעים לשבת בו, ואילו במרחק שלושה ק"מ מצפון משתרע החוף המקסים איטאנוֹס, שבקרבתו יש גם אתר עתיקות קטן מהתקופה המינואית. |המסגרת|מה מקור עצי התמר בחופי כרתים? הגרסא הרווחת היא שהיו חיילי הליגיון הרומאי שעשו דרכם חזרה ממצרים או סתם שודדי ים שנחו על החוף, אכלו תמרים ופיזרו על החוף את גרעיניהם, אין אחיזה במציאות. הזן הגדל כאן הינו זן יחודי לכרתים שגדל רק על האי. השם |הנטה|וָאִי|סנטה| הוא כינוי לעליו השסועים של דקל התמר של כרתים.

השרידים הארכיאולוגיים במאלִיָה מספרים את סיפורה של התרבות המינואית המסתורית שהתקיימה כאן לפני שנים רבות. הארמון הראשון באתר נבנה בשנת 1900 לפנה"ס ונהרס ברעידת אדמה קשה, אבל השרידים הנראים כיום הן של ארמון שני, שנבנה בשנת 1650 לפנה"ס ונהרס ברעידת אדמה נוספת כ=200 שנים מאוחר יותר. באתר הארכיאולוגי נכלל לא רק הארמון, אלא גם מספר מבנים אחרים, ששרידיהם מרמזים על העיר העתיקה ששגשגה כאן בעבר. מבנה הארמון דומה לזה של ארמון קנוֹסוֹס, אך הוא אינו משוחזר ומרבית השרידים מוצגים כפי שנתגלו. לפיכך, צריך להפעיל הרבה דמיון, אבל המפה שתקבלו בחינם בכניסה מקלה על ההתמצאות. חלק מהפסלים העתיקים וחפצי הדת שנתגלו כאן הועברו למוזיאון הארכיאולוגי של הֵרָקְלִיוֹן; אחד היפים והמוכרים ביניהם הוא קמע עתיק של דבורים זהובות, האוחזות בטיפות דבש. מהכניסה, דרך החצר המערבית, פנו ימינה ותראו שמונה כדי ענק ששמשו לאחסון. מכאן לכו עד הכניסה הדרומית לחצר המרכזית, שם תוכלו לראות את המדרגות הטקסיות, את חדרי הציוד ואת חדרי המלאכה. באזור M נחשף בית מגורים מרשים עם בית מרחץ מפואר. בפינה הדרומית-מערבית נמצאת אבן הקֶרנוֹס (KERNOS STONE) - גלגל אבן מסתורי, שבהיקפו נתגלו 34 שקעים ושימש כנראה כמזבחלצרכים דתיים.