דלג לתוכן
תפריט
plane
אתרים
marseillevar(--color-light)מארסיי

מארסיי

Marseille

מרסיי

מארסיי
מארסיי
צילום: Benh LIEU SONG / CC BY-SA 3.0
משהו טוב קורה במארסיי

מארסיי נחשבת לעיר העתיקה ביותר בצרפת. ב-2023 היא בת 2,624 שנה. ראשיתה בספנים יוונים מפוקיאה שבאסיה הקטנה. הפיניקים פקדו אותה. כיישוב יווני היה שמה מאסאליה או מאסיליה. אחר-כך הייתה יישוב רומי.

הגעתי אליה לראשונה בספטמבר 1957, כשהייתה רק בת 2,558 ואני בן 13. חייתי בה שנתיים. מאז, זה סיפור של אהבה קשוחה עם הרבה אכזבות ולבסוף תקווה. אולי.

את טקס הבר מצווה עברתי בבית הכנסת הגדול של בעיר, ברחוב Breteuil. לא ידעתי אף מילה בצרפתית. זכורה לי "שיחה" עם הרב. הוא רצה לברר משהו, לא הבנתי מה, ואמרתי לו שאני מישראל. לפחות רציתי, כי מה שיצא מפי היה je suis pour Israël... אחרי שהות קצרה במלון דירות בבולוואר דה לה קורדרי, התמזל מזלם של הורי למצוא דירה גדולה בפרומנאד דה לה קורניש, שמכבר נושאת את שם הנשיא קנדי. הבניין נמצא ליד האנדרטה לחללי "צבא המזרח והאדמות הרחוקות", ולוואלון דז אוף. בדיעבד הסתבר, שגם ליד המסעדה לה פטי ניס, המהוללת בימינו, אבל אין לי מושג היום מה היה מעמדה ב-1958. הגזוזטרה הצרה והארוכה שלנו צפתה על מרחבי הים והמפרץ של מארסיי, על האיים הקטנים, על הנמל החדש ועל רובע אסטאק במרחק. כל החלונות היו כפולים, וכשנשב המיסטרל, לפעמים שני מבוגרים לא הצליחו לסגור אותם.

ברובע אנדום שבגב הקורניש ביליתי שנה בבית ספר עממי, בלי לדעת צרפתית. זו הייתה הכיתה של התלמידים הפחות טובים, שלא ימשיכו לתיכון אלא ילכו לחינוך המקצועי - וכאן מנסים ברגע האחרון לטעת בהם ידע חשוב מאין כמוהו שבלעדיו לא יצליחו להיות מכונאים, שרברבים, מסגרים מעולים. ידע, שגם אני נאלצתי לשנן: שמות מלכי צרפת למן הראשון, שושלת אחר שושלת, שמות כל המחוזות, ערי המחוז וערי הנפה... אני, למזלי, בתחילת השנה הבאה, עברתי לתיכון יוצא-דופן בדרום העיר, בחיק הטבע, אחד היחידים בצרפת שלמדו בו בנים ובנות יחד. אכלנו שם צהריים. כך התוודעתי לראשונה למטבח הצרפתי הפשוט. שם במקרה נקלעתי לחוג בחירה: רוסית. רוסייה לבנה לימדה אותנו היטב, ומכיוון שכולנו באו מבחירה, וכמעט לכל אחד ואחת היה הורה דובר רוסית, למדתי המון רוסית... כשעברנו אחר כך לאלג'יריה, בתיכון למדתי איטלקית. היא פחות או יותר נשארה. הרוסית אבדה.

עודני זוכר את הדוור, על הגשר מעל המוצא של ואלון דז אוף לים, נלחם צעד אחר צעד ברוח הנוראה. הוא התקשה מאוד להתקדם, והיה רושם שבעוד רגע הוא ימריא באוויר עם תרמילו הגדוש מכתבים, שיתעופפו באוויר כציפורים ססגוניות. הדבר לא קרה, והסרדין המיתולוגי מהצ'יזבט המקומי לא חסם את הנמל הישן, אבל הבטלנים המקומיים אולי עדיין מטילים מטבע כדי לקבוע את סדר יומם: עץ אני הולך לשפת הים, פלי אני משחק בלוט עם החבר'ה – ואם חלילה וחס המטבע יישאר עומד, אלך לעבוד...

שכיית החמדה של מארסיי
שכיית-החמדה של מארסיי, לפחות בעיני, הוא ואלון דז אוף ‏ , נמלון-דיג מקסים ממאה אחרת, ועדיין פעיל. Auffe מילה ממקור ערבי, אלפה, צמח שמסיביו התקינו חבלים ורשתות. זהו בעצם "מפרצון האלפה".

הוואלון הוא אתר שמור, יפה וציורי, מעוטר סירות-דיג, בתים קטנטנים ומסעדות, המשתרבב מטיילת קנדי שמעל המים. הבתים שסביב הנמלון שימשו בזמנו בקתות קיט, ונקראים קאבאנון (Cabanons).

סגירת מעגל

על לשון-סלע מעל המים, ביציאה מהנמלון לים, מיקום יפהפה, המסעדה ל'אפואיזט   (L’Epuisette), כוכב במישלן, שהייתה ותיקה גם כשאכלתי בה בנעורי, לפני יותר כ-60 שנה. פירוש שמה חרם, רשת קטנה. ל'אפואיזט היא תחנה מהותית בחיי הגסטרונומיים: בזכותה התחלתי ב-1958 או 1959 לאכול דגים ופירות-ים, ומאז לא חדלתי. ב-2015 אכלתי שם כדי לסגור מעגל: הוא נסגר ללא תרועות צהלה, אבל גם בלי אכזבה יתרה. ב-2024 נסגרה המסעדה לצמיתות, ונעלמה מהמישלן.

החדר ששכרנו נמצא בוואלון עצמו, עשרים מטרים מל'אפואיזט. מסעדת שה פונפון   (Fonfon) המיתולוגית, מעוז הבויאבס, פתחה שלושה חדרי-אירוח לצד המסעדה, Les Cabanons de Fonfon. המיקום נהדר והנוף הנשקף מהמרפסת – מרהיב: נמלון הדיג על שלל צבעיו המתחלפים, המולתו השקטה ואדוות הגלים. כיף לאכול ארוחת-בוקר על המרפסת.

פונפון מגישה בויאבס קלאסי במחיר סביר לבויאבס טוב: אחרי המרק רב התוכן, מוגשים כל הדגים שהשתתפו בהכנתו. יש עוד מרקי דגים וכמובן גם דגים ופירות ים. המנהל שמו אמין, חצי לבנוני וחצי קורסיקאי, שיודע כמה מילים בעברית. החניה בחניון, Le Pharo ‏  כרבע שעה הליכה. פונפון לפעמים מלאה לגמרי. מומלץ מאוד להזמין שולחן.

פונפון הייתה סגור בצהריים, הלכנו כמה צעדים אל שה ז'אנו (Chez Jeannot  ) העממית, המתפרסת על הרציף הניצב לפונפון. המקום היה מלא בתושבים ותיירים. אכלנו ים ושתינו יין לבן מקנקן. היה טעים ולא יקר.

הנהיגה בוואלון קשה, ועלולים להיתקע. הכניסה ברכב היא מהקורניש למעלה. פונים בסמטה הקרובה ביותר לגשר, בקצה הסמטה ימינה, ושמאלה לרחוב ואלון דז אוף הנושק לסירות. כביש צר מאוד - רכב שפורק סחורה חוסם אותו לגמרי, ונהגים נוסעים לאחור תוך סיכון העוברים ושבים. הרוב ממשיכים עד לרחבה של ל'אפואיזט, ומסתובבים.

רובע אנדום (Endoume) מקנן על צלע של גבעה מעל הוואלון והים, וכולו סמטאות מתפתלות וגרמי מדרגות. זו שכונת עמלים לא תיירותית שלא השתנתה גם כיום, כה אותנטית. שם נמצא בית-הספר הראשון שלי בעיר.

לרגלי אנדום, על החוף, המסעדה Le Petit Nice  , שנהניתי בה מאוד ב-2008, כשכבר היו לה 3 כוכבים, וגם ב-1999, כשהיו לה רק 2. ב-2015 לא נסתייע, אבל בסתיו 2016 סעדתי בה ונהניתי מאוד מאוד ושוב ב-2019, ארוחה לפנתיאון.

בפברואר 2021 העניק את המישלן את הכוכב השלישי למסעדה AM   של אלכסנדר מאזיה (Mazzia). המסעדה שוכנת ליד בולוואר די פראדו ‏ , 20 דקות הליכה מפסל דוד ‏  שלחוף הים. מאזיה, יליד קונגו, גדל ליד האוקיינוס. רשמי אפריקה ובעיקר ניחוחותיה העזים הותירו חותם עמוק במטבחו. המסעדה נפתחה ב-2014 ומאזיה השיג כוכב ראשון 6 חודשים בלבד אחרי פתיחת המסעדה וכוכב שלישי בתוך 6 שנים.

עמיקם נוריאל, ש"מתמחה" זה שנים ארוכות במסעדות המכוכבות של צרפת, סעד שם בספטמבר 2022 והוא ממליץ: "מסעדה מסקרנת מאוד. השף אלכסנדר מאזיה השתלם אצל פסאדה בלה פטי ניס. הוא נבחר לשף הרשמי של המשחקים האולימפיים פאריס 2024. אכלתי תפריט צהריים ב- €275 שכלל 31 מנות (החשבתי כמנה כל שעשוע חך ואף את הלחם והחמאה). שילוב טעמים מצוין, טעמים עזים, מטבח צרפתי-ים תיכוני עכשווי עם השפעות מאפריקה (תבלינים). אחת המנות - פטריות מורל, מוס חזיר באסקי מביגור, בצל, מוס פטל. זו מסעדה קטנה של עשרים מקומות ישיבה ועוד חמישה על הדלפק בלב העיר מארסיי, שאפילו הווייז התקשה למצוא אותה…. השף נחמד ביותר".

כותבת אריקה מלצר, שפית בעברה, ובהווה "איכרה צרפתית" בשלנית במחוז ארייז׳ הסמוך לפירנאים:

שני לילות ויום וחצי במארסיי. הרגשה טובה וללא כל תחושת סכנה בכל אשר ביקרנו. כרגיל באנו לסידורים ונשארנו לכיף. כלומר לאכילה. הכנתי מראש את כל הבחירות שלי לכל הארוחות האפשריות. שתי ארוחות צהריים ושתי ארוחות ערב. אחת מצטיינת, אחת טובה מאוד מאוד, אחת אתנית טובה כצפוי, ואחת - בזבוז של זמן וכסף (שנוותר על אזכורה).

המצויינת: Ekume  
שף מפנמה, שירות מוקפד כמעט עד חנק, כולל סומלייה.
ארוחת טעימות עונתית של 6 מנות פלוס אקסטרות.
לא הייתה מנה אחת פחות ממושלמת.

הטובה מאוד: Prémices  
שוכנת ליד האופרה. הוקמה על ידי שני יוצאי המסעדה המצויינת המרסרי (שהפעם לא הספקנו לחזור אליה) - השף והסומלייה. ארוחת טעימות, ארבע מנות פלוס אקסטרות ותפריט יין רציני. ניתן להוסיף לארוחה גם טעימות יין, שלא עשינו, אבל שתינו עם הארוחה יין כתום נהדר שהסומליה המליץ עליו. שרות יותר casual אבל עדיין מקצועי להפליא, מדהים, מדויק וחייכני. מנות מושקעות עם מחשבה, טיפה פחות שלמות מ-Ekume, אבל עדיין מעל ומעבר.

האתנית הטובה: Zafer  
הפינוק האחרון לפני החזרה למדבר הקולינרי שלנו, בסימטה אחורית קרוב לתחנת הרכבת סן-שארל: מסעדה טורקית שמשרתת טורקים. התקבלנו בחיוך מאוזן לאוזן, גם הודות לברכות שלנו בטורקית וגם בעקבות השאלה הקבועה שלי אם במקרה יש להם סלגם (משקה מותסס מלפת שמאוד פופולרי אצל הטורקים)/ שירות כמו שרק הטורקים יודעים לתת גם במסעדת פועלים, עם אקסטרות, פשוט כי ככה, והכל עלה כמעט כמו צלחת חומוס בישראל. שני לחמג'ון, ואדאנה קבב עם הר סלט. גם אורז נפלא, פילאף בורגול מהטעימים שאכלתי, יוגורט 10% ואזמה, סלט טורקי מושלם. כבר פעם שניה שאוכלים שם ופשוט... איסטנבול. כשאמרתי לו, התפוצץ מצחוק ואמר לי שברור, הוא עבד שם קודם.

תחושת הביטחון

אני מכיר את מארסיי משחר נעורי. עקבתי אחר התפתחותה. ביקרתי בה פעמים רבות מאז שעזבתי אותה ב-1959, ובכל פעם נוכחתי בתהליך המזורז של הפיכתה לעיר יותר ויותר מוסלמית, וגם יותר ויותר מסוכנת. ב-2008 התרשמתי שמארסיי "אבודה". בשנת 2009 ניצבה מארסיי במקום השלישי בפשיעה בערים הגדולות, עם 105 מקרים ל-1,000 תושבים. ניס הקדימה אותה.

בשקט וכמעט בהיחבא מתנהל במארסיי כבר חצי יובל שנים מפעל השיקום והבנייה הציבורי הגדול ביותר בצרפת. חלק ניכר מהעבודות מתמקד בגזרת הנמל - רובע לה ז'ולייט ‏  (Joliette). ב-2013 הייתה מארסיי "בירת התרבות של אירופה". 8 מיליון מבקרים פקדו 1,000 הופעות חינם, תערוכות ושלל חגיגות. במוזיאון Mucem ‏  החדש ביקרו יותר מ-2 מיליונים. ההצלחה העצומה עוררה ציפייה גדולה לעתיד טוב יותר. אולי זה היה המפנה.

אין לי ספק שתנופת הבנייה ואירועי התרבות, לצד הגברת הנוכחות המשטרתית, השפיעו לטובה על האווירה בעיר. תחושת הביטחון גברה והמוני התיירים שבים לעיר. במאי 2015, הופתעתי לטובה. לא רק אני הבחנתי בכך. כאורח שבא לרגע ורואה כל פגע, ראיתי דברים טובים. מארסיי של 2015 אינה זו שהכרתי בשלהי שנות ה-50, גם לא בדיוק זו שהתפתחה לרעה מאז. ישראלים שביקרו בה בהמלצתי ב-2015, אמרו שהיא "כיפית". לא להאמין. אבל 2016 החלה בפיגועים נגד יהודים. מוסדות הקהילה המליצו לצאת לרחוב בלי כיפה. כשהדבר קרה, הוספתי ? לשם הפרק.

מה עוד אני אוהב במארסיי

אני מחבב את פרומנאד קנדי ‏  הארוכה, היפה כתמיד, שוותיקים כמוני עדיין מכנים פרומנאד דה לה קורניש. היא מתעקלת כה וכה לאורך הים, וצופה אל מרחבי המפרץ ושאטו ד'איף, האי שעליו מבצר, חלק מקבוצה של שלושה איונים בשם פריול ‏  (Frioul). מן העבר השני היא משקיפה על חלקים תלולים, כפריים של מארסיי, שהיו למן הקמת הטיילת לשכונות יוקרה של העיר. על המים, חופי רחצה סלעיים שבקיץ מצטופפים עליהם אשכולות של מתרחצים, כמו קופים על סלע. ואז מגיעים לכיכר שניצב בה פסלו של דוד, העתק יצירתו של מיכלאנג'לו. משם שמאלה בשדרות פראדו עד כיכר קאסטלאן ‏ , ובה השוק הראשי.

מי שרוצה להתרשם ממארסיי מגבוה, שיעלה ברכב או ברגל לרחבת הכנסייה נוטר-דאם-דה-לה-גארד ‏ , גבירתנו השומרת על יורדי הים, סמלה הבולט של העיר. כנסייה שגובהה 60 מטרים, ומעליה פסל מרים, "האמא הטובה", שגובהו עשרה מטרים. הכנסייה, שבעיני היא מכוערת כמו הסאקרה קר בפאריס, נראית מכל עבר, וחולשת על העיר והסביבה מרום 150 מטרים. הנופים ממנה - יפהפיים. הכנסייה שופצה כליל ב-2001-2008.

אפשר לצאת מואלון דז אוף ולעלות ברגל ברחובות הצרים והפתלתולים של רובע אנדום – כשני ק"מ - ולרדת מן העבר השני, אל מרכז העיר.

הנמל הישן

אני מחבב מאוד את הנמל הישן, שסביבו קמה מארסיי. מעגן טבעי המנוצל זה 2,500 שנה, ציורי כל-כך, מיתולוגי. עד המאה ה-19 היה הנמל הראשי של העיר ועודנו לבה הפועם, עם מאות היאכטות וסירות הדיג העוגנות בו. באמצע שנות ה-60 כָּרוּ מתחתיו מנהרה לכלי רכב, שנועדה להקל על הנהגים שבאים מהאוטוסטראדה. אבל המעבורת הישנה בעל שני המנועים ושני ההגאים עדיין נוסעת מצד לצד בציר צפון-דרום, בין רציף בית העירייה לרציף המכונה החדש. מהנמל יוצאים בסירות קטנות, גם כשסוער, לבקר בשאטו ד'איף ‏ , האי "של" מונטה קריסטו. כל אלה חלק מנעורי.

שוק הדגים מתנהל מדי בוקר ברציף הבלגים ‏ , Quai des Belges, הגדה המזרחית של הנמל הישן, מול העירייה שהנאצים לא הרסו. הדייגים מוכרים את הדגה היישר מסירות הדייג. זה אחד המחזות הכי אותנטיים של מארסיי, או, כמו שהיה אומר הסב הזקן, בספר ז'אן דה פלורט, שכמובן תרגמתי (ובסרט, מפי איב מונטאן) – הכי "לוטנטיק".

סביב כיכר השמנים ‏  הסמוכה (Place aux Huiles), בתי קפה ומסעדות לרוב. בהמשך נמצא לה קאנבייר ‏ , הרחוב הראשי של העיר. הקאנבייר היא מושג. לא רחוב, לא בולוואר. בעבר שידרה הקאנבייר הדר ואמידות. לא עוד. אני זוכר בנוסטלגיה את בתי הקפה הגדולים, ההדורים, בפינות לה קאנבייר והנמל הישן. הם אינם עוד. הם הוחלפו בבתי-עסק המתאימים יותר לטעמים ולאופנות של ימינו אלה.

גג-מראה ענקי, שהעוברים ושבים משתקפים בו במהופך, קידם את פני בנמל הישן. על הרחבה שמתחתיו, להקה ניגנה ושרה שירים קצביים בערבית והמון גדול עמד והריע. גם אני. זה היה יפה ושמח.

כשמתרחקים מגדת הנמל בכיוון השני מגיעים לבולוואר לה קורדרי ‏ , ולמנזר סן-ויקטור ‏ , אחד האתרים ההיסטוריים החשובים בעיר. יסודותיו הם מימי בראשית של מארסיי. במאה ה-5 הוקם מעליהם מנזר, ובמהלך המאות הבאות נמשכה הבנייה והתעצמה. חלק מהמבנה העתיק נשמר, כמו גם הקריפטה שהיא עיקר העניין.

כל אלה חלק מנעוריי. ההמשך, לא. מבחינתי, כל זה חדש.

אם ממשיכים לאורך הגדה הצפונית, שבמרכזה נמצאת העירייה, ומגיעים אל התפר שבין קצה הנמל הישן לתחילת הנמל החדש, מתגלה החידוש הגדול, Mucem, שנחנך ב-2013, מוזיאון התרבויות של אירופה והים-התיכון. הוא בנוי באבן, ברזל וזכוכית, ומשולב במבצר שהגן על פתח הנמל הישן.

הגה אותו האדריכל הצרפתי רודי ריצ׳יוטי, שב-2011 נחנך במאנטון מוזיאון קוקטו שתכנן. מנהל המוזיאון הוא זאב גור אריה, ממוצא ירושלמי, שצרפת שמו ל-Gourarié. ראיתי כמה תערוכות מעניינות. מקום רב מוקדש לסכסוך במזרח-התיכון. מומלץ לבדוק מראש מה מוצג

בדיוק מנקודה זו נשקף נוף כפול, מצד אחד הנמל הישן ומצד שני הנמל החדש. מול המוזיאון החדש שוכנת הקתדרלה של מארסיי ‏ , לה מאז'ור, מבנה מרשים מאוד. הלאה משם - רובע לה ז'ולייט. כשהסתובבתי שם בחיפוש אחר תערוכה, התקיימו בו עבודות בנייה נרחבות. למרות שאך זה עברתי מתחנת הרכבת לתחנת המטרו דרך "מסננת" הדוקה של שוטרים, ונסעתי ברכבת התחתית שהייתה מלאה במאבטחים, והסתובבתי מוקף אוכלוסייה מוסלמית בלבד, לא הרגשתי סכנה. אולי עודדתי את עצמי שאין סיבה לפחד. ראיתי תערוכה מרשימה של מסמכים על ההיסטוריה של יהדות פרובאנס עד גירוש יהודי צרפת בימי-הביניים – אחד מני כמה, שקדם בהרבה לגירוש ספרד.


סמלי העיר: הנמל הישן למטה, כנסיית נוטר-דאם-דה-לה-גארד למעלה
רציפי הנמל הגדול, לה ז'ולייט (Joliette) שמו, נטלו השראתם מרציפי לונדון. בחלק הצפוני, שחולפים על פניו כשבאים משדה התעופה, עוגנות עשרות אוניות נוסעים ומשא, בעיקר מכולות, והוקם טרמינל חדש לנוסעים כי אוניות-ענק החלו פוקדות את העיר. אבל הפעילות הכלכלית בנמל דעכה מזמן, וחלק מהמבנים הישנים ביותר עוברים שיפוץ והתאמה לפעילויות חדשות. הרובע, והחלק הזה מנמל מארסיי, יהיו מארסיי של המאה ה-21.

הבניין הענקי של ה-Docks ‏  נבנה ב-1858 במקביל לנמל. הוא שימש למסחר ולמעבר סחורות מהאוניות לרכבות ובהמשך למשאיות. אורכו 365 מ׳ כמספר הימים בשנה, גובהו 7 קומות כמספר הימים בשבוע, יש בו 52 כניסות כמספר השבועות בשנה ו-4 חצרות פנימיות כמספר העונות. הוא שופץ כליל והפך למרכז משרדים ובילוי בתפר שבין העיר לנמל, ליד המוזיאון החדש. נבנו שם מגדלים לבנקים וחברות גדולות. הוקמה טיילת חדשה של 2 ק"מ, ושורטטו גנים. מעורבים בו אדריכלים מובילים כמו ז'אן נובל וריצ'יוטי. הם מתווים את עתיד העיר.

כנסיית לה מאז'ור

מה-Mucem ירדתי במדרגות רבות מול הנוף הכביר אל יער התרנים והלכתי עד המעבורת הקטנה, המכונה כאן Ferryboat   והנוסעת 24 נסיעות הלוך ושוב ביום יותר ממאה שנה. אני אוהב לנסוע בה גם שלא לצורך, כאומאז' לפולקלור ולמסורת של העיר. היא בעלת שני הגאים ושני מדחפים, שמופעלים לסירוגין לפי כיוון הנסיעה.

במארסיי פועלים מטרו, אוטובוסים, רכבת תיירים קטנה, שיט בסירה ועוד. אפשר לטייל בעיר באוטובוסים. קונים כרטיס מהנהג, והוא תקף ל-60 דקות, כולל החלפת אוטובוס.

לשכת-התיירות   נמצאת בקאנבייר, סמוך לנמל הישן. אפשר לרכוש בה ובאתרי התיירות citypass ל-24, 48 או 72 שעות: כדאי למבקרים שרוצים לבקר בכמה מוזיאון ולשוט לאי שאטו ד'איף.

הבית המשוגע

במאי 2015 הקפנו את מארסיי בדרך לשדה התעופה, די התברברנו, כי ה-GPS שלח אותנו כרגיל לאוטוסטראדות ולא רצינו. לבסוף ניצח, אגב. גם באוקטובר, בדרכנו מלה קאסטלה לגורד, הגענו בלי לתכנן לאותו המקום בדיוק.

לצד הדרך, כמה קילומטרים מצפון לאובאניה ‏  (Aubagne) בואכה אקס-אן-פרובאנס, על ה-D45, ראינו בית "משוגע". הוא ניצב ביציאה לשום-מקום מכפר בשם Le Pont de l'Etoile. חזית הבית מצוירת מהמסד עד הטפחות.

בדקתי: זה ביתה של דניאל ז'אקי (Danielle Jacqui), המכונה Celle qui peint ‏  , "זו שמציירת". היא אחת הדמויות המובילות בתנועת ה"אר ברוט", וייסדה באובניה פסטיבל לאמנות זו. אפשר לבקר בבית.
מארסיי
מארסיי
צילום: Benh LIEU SONG / CC BY-SA 3.0
מארסיי
מארסיי
מארסיי
צילום: Tiia Monto / CC BY-SA 3.0
מארסיי
רוצה להיות אזרח העולם?רוצה להיות אזרח העולם?

מצטרפים בחינם ומקבלים:

  • 1.הנחה של 10%
    על מה?
    אזרחי העולם מקבלים הנחה על כל קניה של פריט באתר העולם. אין כפל מבצעים.
  • 2. מינוי דיגיטלי לחודש
    מה זה?
    אזרחי העולם מקבלים מינוי דיגיטלי לחודש ימים על כל קניה של מדריך טיולים מודפס או מפת נייר באתר העולם. המינוי בתוקף החל ממועד הקניה ומאפשר גישה לכל מדריכי הטיולים מסידרת הטיול כבר בפנים.* בעלי מינוי קיים מקבלים חודש נוסף.
    *לא כולל מדריכים הכוללים תכני DK.
    (אל חשש: מינוי זה לא יתחדש באופן אוטומטי)
  • 3. הטבות בלעדיות
    איזה?
    אזרחי העולם מקבלים במייל מפעם לפעם הודעות על מבצעים מיוחדים. המבצעים אינם מוצעים לכל גולשי האתר אלא לאזרחי העולם בלבד. ניתן לממש אותם רק באמצעות לחיצה על קישור המבצע במייל. לכן אנו מבקשים את אישורכם לקבל דיוורים מאתר העולם. אנחנו שונאים ספאם ולא נזבל לכם את תיבת הדואר.

ניתן לבטל הסכמה זו בכל עת. כתובת המייל שלכם לעולם לא תועבר לאחרים ללא הסכמתכם.

  • בורש
  • נשיונל גי׳אוגרפיק
  • ראף גיידז
  • מישלן
  • פרייטג ברנדט
  • דורלינג קינדרסלי
  • לונלי פלנט
  • וורלד מפינג
  • קונט
מהנעשה בעולם
אתם כבר אוהבים את העולם?
צרו קשר
כל הזכויות שמורות © 1991-2025 שטיינהרט שרב מוציאים לאור בע"מ
 
תמונה מוגדלת