דלג לתוכן
תפריט
plane
אתרים
nicevar(--color-light)ניס

ניס

Nice

ניס
ניס
צילום: Tobi 87 / CC BY-SA 3.0
ניס – האמנות, וכל השאר

עם כמעט 350,000 תושבים בעיר עצמה, ויותר ממיליון בשטח מוניציפאלי של 72 קמ"ר, חלקו כפרי לחלוטין, כולל אזור-יין קטן, ניס היפה היא העיר החמישית בגודלה בצרפת, ואחת המתוירות ביותר. הנוכחות המאסיבית של מוסלמים מורגשת ומשפיעה. הפשיעה בעיר חמורה. מבחינת המטייל, שאינו מבליט את יהדותו ואינו צועק בעברית, הפשיעה היא עניין "סטטיסטי".

חרף ממדיה, קל להתמצא בניס. צירה שלאורך החוף הוא La Promenade des Anglais , טיילת האנגלים ‏ , משדה התעופה ‏  מזרחה עד גני אלבר ה-1 ‏ . אפשר לחצות את ניס ממזרח למערב, או להפך, בניחותא, במקביל לים.

ב-14 ביולי 2016, מחבל מוסלמי דהר במשאית גדולה היישר לתוך ההמון החוגג, שהתאסף בפרומנאד דז אנגלה וצפה בזיקוקים-די-נור המסורתיים. פיגוע נורא: 86 נרצחו ויותר מ-400 נפצעו, הלם עצום לעיר ולצרפת כולה. איש לא חשב מראש לחסום את הטיילת במחסומי-בטון. מאז הפיגוע הונהגו בדיקות בתיקים בפתח מוזיאונים ואתרים. לעג לרש.

מאטיס בניס

האתר הקרוב ללבי בניס, אחד התענוגות הגדולים של פרובאנס, היה ונשאר מוזיאון מאטיס ‏ שברובע העילי סיימיה (Cimiez). חווילה אדומה גדולה ונאה מהמאה ה-17, וילה דז ארן (Villa des Arènes) שמה, השוכנת בתוך כרם זיתים גדול שבשוליו מזנון חיוני ושירותים חיוניים לא פחות (שבביקורי האחרון לא היו ממש נקיים).

מאטיס הדגול חי שנים רבות בעיר, ומת בה ב-1954. הוא עצמו הציע לראש העיר דאז להסב את ביתו למוזיאון ראשון ויחיד בעולם ליצירתו. בבית מוצג האוסף הפרטי שלו, ציורים מכל תקופות יצירתו, אוסף ייחודי של רישומי גואש ותחריטים, ספרי האמנות שאייר, פסלים שפיסל ועבודות הכנה לעיטור הקאפלה בוואנס. אני אוהב מאוד את המוזיאון ואת האמן. באמנות של מאטיס, בקוויה ובצבעוניותה, יש דבר-מה מפעים החודר עמוק לנשמה, מסעיר וגם משרה שלווה. למוזיאון, שב-2023 חוגג שישים שנים להיווסדו, נוספו ב-2011 שתי יצירות קרמיקה ענקיות, "בריכת השחייה", כל אחת בגודל 8.50 על 2 מטרים, תרומת נכדו.

בסמוך למוזיאון נמצאים אתר העתיקות של סמנלום הרומית ‏ , ומוזיאון עתיקות ‏ . בהמשך, מנזר פרנציסקני ‏  עם גן יפה וכנסייה מעניינת, ובה שלוש יצירות של לודוביק בראה (Brea), החשוב מבין ה"פרימיטיף ניסואה" והמצטייר, בריביירה, כשילוב של פיקאסו ומאטיס.

בשוליה הדרומיים של סיימיה, "המוזיאון הלאומי של המסר המקראי מארק שאגאל ‏ ". הוא אולי המרשים ביותר, אך האמנות של שאגאל מדברת ללבי מעט פחות מיצירתו של מאטיס.

על מוזיאון Mamac ‏  ואמני האסכולה שהוא מציג את יצירותיהם ראו בהמשך.

בניס פועלים עוד מוזיאונים רבים: מספר המוזיאונים בה הוא הגדול ביותר בצרפת, אחרי פאריס. כרטיס שנרכש במאטיס או ב-Mamac תקף 48 שעות גם למוזיאון השני ול"הקבץ" של מוזיאונים נושאיים. ה-Pass של ניס, ל-4 ימים, המקנה כניסה לכל המוזיאונים והגלריות במשך 7 ימים, משתלם במוזיאון השלישי. הכניסה למוזיאונים חינם עד גיל 18 ולסטודנטים ולכל תושבי העיר.

המוזיאון הלאומי לספורט ‏ , שנחנך ב-2014 בצפון-מערב ניס, ליד האצטדיון חדש ‏ , מחכה לחובבי הספורט. החשמלית 3L שיוצאת משדה התעופה עולה צפונה היישר אל המוזיאון והאצטדיון.

טיילת Paillon ‏  מתחילה בכיכר מאסנה ‏  והולכת בכיוון צפון-מזרח. הפאיון הוא נחל שיורד מההרים ונשפך לים בניס, וערוצו שעובר בעיר כוסה בחלקו. בטיילת משטח מים גדול, עצים וצמחים מכל היבשות, ויצירות פיסול – מקשת כלי-מיתר גדולה של ארמאן, "ראש מרובע" ענקי של סוסנו, המשמש את משרדי הספרייה שליד ה-Mamac, "המפלצת מלוך נס" של ניקי דה סן-פאל ועוד. ממה שראיתי, למעט האמנות, כמובן, הטיילת לא הרשימה אותי במיוחד. אך נראה שתושבי ניס נהנים בה.

הגאון מקטלוניה

שבעה פסלים של היוצר הקאטאלוני הכביר חאומה פלנסה (Jaume Plensa), שפיסל את "נומאד" באנטיב, הפכו את כיכר מאסנה המרשימה לאחד המקומות המרתקים בעיר, בעיקר בחשיכה. המכלול מכונה "שיחה בניס". הדמויות השקופות-למחצה, שבטעות יש המכנים אותן בניס פסלי בודהא, כורעות בתנוחה של לבלרים במצרים העתיקה. הן נוצרו משרף לבן שקוף-למחצה ומתנוססות בגובה עשרה מטרים בראש עמודי מתכת. בלילה הן מוארות מבפנים, כל אחת בצבע אחר, ואט אט מחליפות ביניהן צבעים. הדמויות מסמלות את שבע היבשות המיוצגות בניס הקוסמופוליטית, וחילופי הצבעים הם אידאליזציה של השיח המתקיים בין הקהילות, ועם הקהל המשתאה הנאסף לרגלי הפסלים.

באמצעות הגלריה המייצגת אותו בפאריס, ביקשתי מפלנסה את האישורים הנחוצים להצגת יצירותיו בספר. תשובתו החיובית הייתה מיידית. בהמשך, שלח צילומים אבל אסר על השימוש בספר אלקטרוני – רק בספר מודפס. זאת מחשש שהתמונות יועתקו... שאלתי, נעניתי, עלי לכבד את האיסור. גישה משונה, בלשון המעטה, במציאות שבה האינטרנט שופע צילומי אמנות. בגוגל, המילים La Conversation à Nice מעבירות היישר אל צילומי היצירה. הנה תחליף

בעיר שאינה כלל וכלל שלווה ורגועה, המיצג רודף השלום, המבטא אידיאל קשה להשגה, מרחף גבוה מעל לראשים ולמציאות היומיומית. הציבור, מופתע ולעיתים המום, צופה במיצג האורות מלמטה כלפי מעלה, כמו ביצירה אולי מופשטת, ולא בהכרח קשורה למציאות שלהם או מחוברת לעמודי חדשות העיר בעיתונים. האם, כמו באנטיב, שם נומאד חבויה ומפנה גבה אל העיר, כאן יש משמעות דומה לריחוף הדמויות מעל המציאות?

מי שמסתכלים על הפסלונים מלמעלה למטה הם בעלי כנף למיניהם שוחרי אמנות. הם רואים בפסלונים ענפים לחניית-ביניים, והלשלשת שהם מותירים עליהם מאלצת את העירייה לנקות אותם שוב ושוב. קראתי, שהניקוי עולה €80,000 בשנה...

צפונה מכיכר מאסנה נמצאת כיכר גריבלדי ‏ , המתהדרת באכסדראות ובבתים צבעוניים בסגנון הבארוק של שלהי המאה ה-18. הכיכר שוקמה במהלך העבודות להנחת קו החשמלית, ושוחזרו ציורי האשליה המעטרים את חזיתות הבתים. מס' 10 הוא Palais Avigdor ‏ . משפחת אביגדור היא מ"יהודי האפיפיור" במאה ה-14 (ר' פרק 34). יצחק שמואל עמד בראש הקהילה בניס במחצית הראשונה של המאה ה-19, היה חבר מועצת העיר וכיהן בסנהדרין שכינס נאפוליאון ה-1. בנו שמואל אנרי היה בנקאי ויזם.

הרובע העתיק שבדרום-מזרח ניס יפה והטיול בו מומלץ ביום כמו בערב. בכיכר רוסטי ‏  (Rossetti) הנאה, מרובת המסעדות, הקתדרלה סנט-רפאראט ‏  (Sainte-Réparate) מהמאה ה-17. מבנה צבעוני, שמץ בארוקי, צנוע למדי בממדיו, האוצר יצירות אמנות. הוא שוקם ונפתח מחדש ב-2015. פתוח כל יום בוקר ואחה"צ. בכנסיית סן-ז'אק ‏  (Saint-Jacques), גם היא מהמאה ה-17, קישוטים נאים וציורי-קיר. ברובע עוד קאפלות. אפשר לבקר ב-Palais Lascaris ‏ , בית-אצולה בארוקי מקושט, ובו אוסף גדול של כלי נגינה ובית-מרקחת עתיק, ובמגדניית פלוריאן   (Confiserie Florian) העתיקה. אבל העיקר הוא שוק המזון והפרחים ‏  הססגוני שבקורסו סאלייה (Saleya), שמתחתיו חניון גדול. כל יום למעט שני שוק הפרחים.

מה-שהיה הרחוב היהודי, ה"קאריירה", בניס העתיקה

לא הרחק מגזרת תחנת-הרכבת הראשית ‏ , תחנת תייר, הרובע הפחות מומלץ במרכז העיר בלילות, מתנוססת הקתדרלה הרוסית-אורתודוקסית המרשימה סנקט-ניקולאי ‏ , שהוקמה ב-1912. מעליה מתנוססים שישה "בצלים" מוזהבים ירקרקים. היא המבנה הרוסי-אורתודוקסי הגדול ביותר מחוץ לרוסיה. היא חלק בלתי-נפרד מנוף השמיים של ניס, ומתבלטת כשנוסעים בכביש המהיר הפנימי המוגבה, "מאתיס". מבקרים בה כ-300,000 איש מדי שנה. היא נפתחה מחדש לאחר שתי שנות שיפוץ. בית משפט בצרפת קבע לאחרונה, שהכנסייה בבעלות רוסיה.

הקרנבל של ניס, המתקיים בפברואר וכולל גם "קרבות פרחים", הוא אחד החשובים והנודעים בעולם.

המטבח של ניס

לניס מטבח ייחודי. המאכלים המוכרים ביותר הם הראטאטוי והסאלאד ניסואז, שמסלפים אותם ברחבי העולם. הכריך של ניס נקרא פּאן בּאניה (Pan Bagnat), "לחם טבול", בשמן-זית, כמובן. לחמנייה גדולה, שממלאים בחסה, עגבנייה, צנוניות, ביצה קשה, בצל, זיתים, כרפס, אנשובי, לבבות ארטישוק, חומץ, שמן ושום, ולפעמים טונה. דומה לכריך הטוניסאי.

סוֺקָה (Socca) ופאניס (Panisse) הם שני סוגי מאפים רכים מקמח חומוס. פיסאלא (Pissala) הוא ממרח אנשובי מתובל. פיסאלאדייר - מאפה עם בצלים שהומסו בשמן-זית, מתובל בזיתים שחורים ואנשובי. סטוקפיש, או אסטופיקדה, היא בקלה מיובשת ומומלחת שהושרתה במים רבים. מטגנים עם בצל, עגבניות ויין אדום, ומוסיפים אנשובי וחופן זיתים. סלט מסקלן (Mesclun) הוא תערובת של ירקות, חסות ועשבי-תיבול שקוטפים באזור, ומתבלים ברוטב שמן-זית.

אוכל ניסאי טוב, פשוט ולא יקר אכלנו באקיארדו   (Acchiardo), מסעדה שהיא מוסד. בעד מנת רביולי ענקית שילמנו 10€. טעמנו גם merda de can ("חרא של כלב") - ניוקי בירקות. עוד מסעדה של אוכל ניסאי שהומלצה היא Lu Fran Calin  , בכיכר רוסטי שליד הקתדרלה.

אוסיף את La Merenda  , שפירושו, בעגת ניס, "רעב חטוף בין ארוחות". Bib gourmand של מטבח ניסאי. אכלתי שם מזמן. מבשל שף נודע, דומיניק לה סטאנק, שעזב מסעדה של שני כוכבים כדי להעביר את סופי השבוע עם משפחתו.

שלושתן בעיר העתיקה.

קפה דה טורן   (Café de Turin) שבכיכר גריבלדי, הוא מוסד בן יותר מ-100 שנה, עמוס מאוד, המתמחה במה שבא מהים (מלבד דגים): צדפות, מולים, קיפודי ים וסרטנים. הכול טרי מאוד, מוכן בשיא הפשטות וזול. ההצלחה האדירה גרמה למסעדה להתרחב מאוד. אכלתי שם פעמיים בתוך שבועיים, ובשני הביקורים היו צדפות האויסטר שיא הטריות.

לניס אפלאסיון קטן נפרד, יינות בלה (Bellet). אזור הכרמים משתרע בצפון-מערב ניס, מעלה משדה התעופה. בגזרה כ-10 יקבים. הנודע ביותר הוא Clos Saint-Vincent  , ששמו חוזר בהמלצות של סומליה על יינות פרובאנס בכלל. שתיתי יינות של כמה יקבים. כולל, פעמיים, יין לבן של Domaine de Toasc, 98% רול ו-2% שארדונה, שלמרות היותו בטל בחמישים הוא ניכר ביין, ונהנינו מאוד.

נמל ניס, המוקף מסעדות כמעט מכל עבר, נאה.

תחבורה וחניה

בצפון ניס עוברת אוטוסטרדה ולה 6 יציאות לעיר. בתוך ניס קיים כביש רוחבי מהיר בשם Mathis, המקצר את חצייתה בשעות מסוימות. ב-2007 נוספה חשמלית צפון-דרום, שחקן חשוב מאוד בחיי הכרך. התוואי שלה דמוי U שבסיסה בכיכר מאסנה. בניית הקו הוליכה לחפירות ארכיאולוגיות ולעבודות אורבאניות משמעותיות.

ב-2019 נפתח באופן מלא קו מזרח-מערב, מהנמל לשדה התעופה, לאחר שהושלם החלק המרכזי, במנהרה. הנסיעות מטרמינל למשנהו בשדה התעופה – חינם. הקווים משיקים זה לזה ואפשר לעבור מקו לקו. הקו 3L יוצא משדה התעופה צפונה. זהירות: כשדלתות קרון נסגרות ולוכדות זרוע, זה כואב מאוד ומותיר סימנים... חווינו את זה.

כרטיסים לאוטובוס ולחשמלית רוכשים בתחנות במכונות נוחות ובאוטובוסים גם אצל הנהג. כרטיס solo, 1.50€, תקף עד 74 דקות מהתיקוף כולל החלפה לא כולל חזור. Pass שבועי ב-28€.

חונים באחד מעשרות החניונים התת-קרקעיים. חלקם חדישים ומכוונים בנורות צבעוניות אל מקומות פנויים. חלקם מנוטרים במצלמות-אבטחה.

רכבת הקיטור התיירותית הקטנה Train des Pignes ‏ , נוסעת מניס לדיניה-לה-בן (Digne-les-Bains) – 149 ק"מ – ב-3 שעות ו-20 דקות בכל כיוון. איטיותה מאפשרת לצפות בכפרים יפים ונופים יפים לא פחות. היא מפליגה מתחנת רכבת ייעודית, Gare des Chemins de Fer de Provence, מרחק 15 דקות צפונה באוטובוס מהפרומנאד דז אנגלה. היא נעצרת בתחנות קטנות רבות. אם תצאו השכם בבוקר, תוכלו לשוב באותו יום, כמעט בלי ביקורים בדרך. המבקשים לבקר בכמה מקומות, יקציבו לטיול יותר מיום.

לנוסעים במוניות, בעיר ניס, מומלץ מאוד לקבוע את מחיר הנסיעה מראש. בעיקר לשדה התעופה וממנו. מ-2019, החשמלית מאפשרת לוותר על מוניות אם המלון או הדירה נמצאים קרוב לתחנת חשמלית כלשהי.

ה"אסכולה" של ניס

השני בדרוג הפרטי שלי של מוזיאוני ניס, ואולי בעצם הראשון, הוא ה-Mamac, המוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית שבכיכר איב קליין הקטנה, הנושקת לכיכר גריבלדי.

ייחודו באפשרות להתוודע במרוכז ליצירות של אמנים, שחיו בריביירה מאז שלהי שנות ה-50 של המאה ה-20, "הריאליסטים החדשים", שחלקם מכונים ה"אסכולה של ניס": איב קליין שנפטר ב-1962, ז'אן טינגלי ב-1991, סזאר ב-1998, ניקי דה סן-פאל ב-2002, ארמאן ב-2005, טוביאס ב-2012, סוסנו ב-2013, בן (Benjamin Vautier) מארסיאל רס (Raysse) ייבדלו לחיים ארוכים, ועוד כמה, חלקם נביאים בעירם.

הקשיים שליוו את מאמצי להשיג היתרים להצגת צילומים של יצירות אמנות, לא ריפו את ידי באשר לאמני ה"אקול דה ניס", חבורה מוכשרת וחד-פעמית בתולדות האמנות. ארבע-מאות שנה ויותר אחרי ה"פרימיטיף ניסואה", הם תרומתה הגדולה השנייה של ניס לאמנות העולמית. רבות מיצירותיהם אינן ספונות במוזיאון, אלא פרוסות ברחבי ניס וערים אחרות בריביירה (ובעולם). הן שינו את פני הנוף.

פניתי איפוא אל אמן אחד וכמה שארים, וקיבלתי אישורים.

הקשר הנשמר בין המשפחות וההפניות מזה לזו עזרו לי מאוד. הפירגון ההדדי שימח אותי: שמעתי ממאשה סוסנו שבן הוא אמן דגול, ומאני ווטייה, אשתו של בן, שסוסנו הוא האיש שהרבה בזכותו הוקם ה-Mamac.

ה-Mamac

בנובמבר 2015 שבתי אל מוזיאון Mamac ‏ , ההיכל של אמני האסכולה של ניס, לצפות שוב באמנות שהייתה בזמנה שוברת-מוסכמות ומטלטלת במקוריותה ובעוצמתה. היא עדיין מטלטלת ולא נס ליחה. כך למשל יצירותיה המורכבות, המרתקות והפרובוקטיביות של ניקי דה סן-פאל. פסלה, "המפלצת מלוך נס", שתרמה לעיר ניס, מתנוסס על רחבת המוזיאון. לצערי, איני יכול להציגו בפניכם כאן.

בנז'מן ווטייה – בן

בן ווטייה (Vautier) מציג חדר שהולכים סביבו והוא גדוש חפצים ומימרות, ולפניו פרוסה תהייתו: "איך יודעים אם זו אמנות או לא?" אין ספק שכן, אך לא מהסוגים המוכרים, הסדורים, המקוטלגים בקטגוריות. בן, כמו כמה מחבריו, הוא אמן השונה. ולא אחת קשה להשלים עם העובדה שזו אכן אמנות.

בן, שנולד ב-1935 בנאפולי, הוא אמן צרפתי ממוצא שוויצרי, שבאמנותו יש פן חשוב של מאוד כתיבה. של הגות. החנות לתקליטים משומשים שפתח בניס בשנות ה-50 משכה אליה את אמני האסכולה של ניס, ולימים, החל לצייר. פרסומו החל בשלהי שנות ה-60. ובהדרגה רכשו את עבודותיו המוזיאונים החשובים בעולם. האמנות של בן מגוונת מאוד. היא במהותה קונצפטואלית, ונועדה להמם. הוא גם אמן המיצג. אין ספק שבן הוא אחד האמנים המקוריים ביותר של המאה ה-20.

גם אם אינכם דוברי צרפתית, העיפו מבט באתר של בן ותקבלו מושג לגבי האמן המיוחד הזה. בפינה השמאלית העליונה, סמליל של רמקול יאפשר לכם "לשמוע את בן צורח". ואם הסאונד שובת, תוכלו לקבל מושג חזותי לגבי אמנותו. מדי כמה שבועות אני מקבל ממנו ניוזלטר, שעניינו חדשות התרבות בעיר - מנקודת ראותו.

תיאו טוביאס

לתיאו טוביאס, האמן היהודי-ליטאי יליד יפו שנפטר ב-2012, נוכחות בולטת בריביירה בכלל ובניס בפרט: ציור-קיר במרכז הקהילתי היהודי החדש ברחוב ,Michelet ציור שמן במוזיאון לאמנות בת-זמננו, עבודה גדולה בהיכל הקונגרסים בניס, ויטראז'ים בבית הכנסת הגדול. ופסל במזרקה של רובע העסקים החדש ארנאס.

בגב הפסל רשם האמן: "הילד המשוגע הוא הילד שרואה דרך הילד את מבט הילדים שרואים את הילד המשוגע".

תהיתי לפשר המימרה הזו, ופניתי לקתרין, בתו של טוביאס. הנה הטקסט היפהפה שכתבה ושלחה לי, ושתרגמתי:

"המילים המוזרות והפיוטיות שעל הציורים, שמופיעות גם ברישומים ובפסלים, הן חלק בלתי-נפרד מיצירתו. הן ממשיכות אותה בלי לנסות להסבירה, ונטמעות באינטימיות פואטית בקו, בצבע, בחומר, כאילו היו מסרים של חלום, אהבה וגעגוע, אבל בה בעת גם של זיכרון נשכח, זכר בני עמו ואבות-אבותיו.

"כעין גראפיטי, הן נותנות ביטוי לגלות ולאובססיה של הנדודים, לאישה שהיא אם/מאהבת חושנית ותאוותנית, מושא כל התשוקות, אך גם לרסיסי הזיכרונות מליטא של ילדותו. מילים ומשפטים אלה מפציעים ברישומיו, בפנקסיו, בתוך יער הסמלים שמוליך אותו בוונציה, בירושלים, תחת שמי פאריס או ניו יורק. כתבים אלה, המונחים על-גבי יצירותיו, באים להזכיר את אבני-הדרך של ההיסטוריה ושל ההיסטוריה שלו-עצמו".

תיאו טוביאס נולד ב-1927 ביפו. כשהיה בן שלוש שבו הוריו לליטא מכורתם, וכעבור שנה היגרו לצרפת. טוביאס גדל באזור פאריס, החל לצייר בפאריס, הסתתר בה מפני הנאצים, ידע זמנים קשים וניצל מהשואה. אחר-כך עקר לסן-פול. אני כותב עליו גם בהקשר לסן-פול וללה קאנה. הוא עשה תערוכות חשובות ברחבי העולם.

סאשה סוסנו

סאשה סוסנו, בשמו המלא אלכסנדר ז'וזף סוסנובסקי (1937-2013), למד במכון למדעי המדינה של פאריס כמה שנים לפני. הוא היה עיתונאי וצלם, ובהמשך אמן, בראש וראשונה פסל. "הראש המרובע" שלו (2000-2002), "הפסל המאוכלס" הראשון בעולם, היה מהר מאוד לאחד האייקונים הבולטים של ניס. הוא משמש בניין-משרדים לעובדי הספרייה הסמוכה.

בניס חתום סוסנו על עוד פסל מאוכלס, ובעיר מוצגות עוד עבודות גדולות שלו. באוקטובר 2015, שנתיים לאחר מותו, נחנך בקאניה-סיר-מר הסמוכה עוד פסל מאוכלס, בניין-משרדים בשם Le Guetteur, "הצופה". לדברי אני ווטייה, אשתו של בן, פועלו של סוסנו הוא שגרם להקמת מוזיאון Mamac, המנציח את אמני האסכולה של ניס במאה ה-20.

ארמאן

ארמאן פייר ארמאן, כפי שכינה את עצמו, נולד ב-1928 בניס כארמאן פרננדז. אביו היה יהודי מאוֺרָן, פלג אחר של המשפחה חי במלטה, ואימו קתולית ממרכז צרפת. "הואיל ואימי אינה יהודיה", סיפר לי, "אינני יהודי. לא גודלתי כיהודי, גם לא כנוצרי. בגיל 18 נהייתי בודהיסט לכמה שנים. והייתי גם מורה לג'ודו. אחרי-כן הייתי פילוסוף לא-דתי. המדעים, וההיסטוריה של האדם, ובכלל זה ההיסטוריה של הדתות, מעניינים אותי מאוד. שאלו אותי פעם מהי הדת שלי, והשבתי: אני אינשטיינאי. איינשטיין אמר, שאלוהים הוא מכלול החוקים הפיסיים שעל-פיהם פועל העולם. אני מסכים אתו. אם הכול מקרי במכלול הזה, בסדר. אבל כשאתה שואל את עצמך אם יש מאחורי זה רצון, ומשיב בחיוב, אתה בהכרח מאמין באלוהים כלשהו. אני לא: זו הסיבה לכך, שלמרות שהדבר הוצע לי פעמים רבות, מעולם לא הסכמתי לצייר קאפלה בריביירה, כמו מאטיס או קוקטו".

אבל גם אם לא החשיב עצמו ליהודי, היה לו יחס חם לישראל. הוא ביקר כאן פעמים רבות. ב-1975 תרם פסל ענקי, שהוצב בגן של מוזיאון ירושלים. ב-1982 ערך כאן תערוכה רטרוספקטיבית ראשונה. ב-1999 רטרוספקטיבה שנייה, אז ראיינתי אותו. הוא התנגד לגזענות בארצו: ב-1990 ביטל תערוכה גדולה, שנועדה לחנוך את ה-Mamac בניס, עיר הולדתו, כמחאה נגד תמיכתו של ראש העירייה דאז בחזית הלאומית של לה פן. הוא לא החשיב את עצמו כחבר ב"אסכולה של ניס", ובכל זאת נבחר לחנוך את המוזיאון "של" אמני האסכולה. כי נחשב אז לראשון במעלה בין אמני צרפת.

ארמאן דיבר איתי על האמנים שהתרכזו בניס, וזכו לכינוי "האסכולה של ניס", שלהם מוקדש הפרק: "בנוסף לאמנים הדגולים המבוגרים שבאו לפרובאנס ולריביירה, בראשית שנות ה-60 [של המאה ה-20] התרכזו באזור הרבה אמנים צעירים - חלקם מקומיים. בניס היה ריכוז האמנים השני בגודלו בצרפת, אחרי פאריס. וזה התחיל להיראות מבחוץ כמו אסכולה.

"יום אחד תהה המבקר קלוד ריביֶיר בעיתון קומבה: 'האם יש אסכולה בניס?' כעבור זמן קצר כתב סאשה סוסנובסקי, אז עיתונאי וצלם, ולימים האמן סוסנו, כתבה ראשונה על ה'אקול דה ניס'. למעשה, לא היה דבר כזה. בשביל להכתיר זרם אמנותי בכינוי אסכולה, צריך לאתר סגנון משותף. בניס לא היה סגנון משותף. בשנות ה-60 הייתה ניס חממה שבה אמנים שונים, כמו בן, מארסיאל רס (Raysse), איב קליין ורבים אחרים, התפתחו בכיוונים שונים מאוד. אמנם, ב-1965 נתקיימה בוואנס תערוכה ראשונה של ה'אקול דה ניס', וסזאר, רס ואנוכי השתתפנו בה, אבל רק כתמיכה באחרים. אותנו עניין דבר חשוב יותר: ההתחברות לניאו-ריאליזם הבינלאומי. בארה"ב החשיבו אותנו כאבות הפופ-ארט.

"בנוסף, אין זה נכון שהניאו-ריאליזם נוסד בניס ב-1961, ושאנחנו מייסדיו. המייסד היה הפילוסוף והמבקר פייר רסטאני ((Restany, שהיה חזק דיו לאגד אמנים תחת אותה הכותרת, וגם טבע את הכינוי ניאו-ריאליזם. הוא לקח אמנים מניס, שווייץ ופאריס, שהיו הראשונים, אגב, לעשות ניאו-ריאליזם, כינס אותם בניס, בביתו של חברי איב קליין, שלא היה ניאו-ריאליסט, והחתים אותנו על מניפסט סתמי, שהחזיק מעמד עד התגרה האידיאולוגית הראשונה, כעבור עשרים דקות... אחר-כך היו עוד כמה מניפסטים, והצטרפו עוד אמנים מהעולם, כמו כריסטו.

"רסטאני היה לאמנות מה שגוֺ ומיוֺ היו למטבח הצרפתי - הם איתרו מגמה וכינו אותה נובל-קוויזין, מטבח חדש. הוא איתר ובעצם הגה מגמה, וכינה אותה ניאו-ריאליזם. ה'אקול דה ניס' האמיתי היה ונשאר זה של בְּרֵאָה ודומיו, שפעלו במאות ה-15 וה-16.

"מיד אחרי ש'נוסד' הניאו-ריאליזם, אני, יליד ניס, הלכתי בכיוון ההפוך לזה שנעו בו רוב האמנים: עזבתי את הריביירה. ב-1961 אורגנה לי תערוכה בניו יורק. נסעתי להיות בתערוכה ולראות מהי ניו יורק. הצצתי ונפגעתי. הגעתי לעיר תוססת, מלאה חיים אינטלקטואליים, עיר שכל מה שקורה, קורה בה - כמו פאריס לפני 1914, לפי מה שקראתי בספרים. בניו יורק נמצא אז האתגר האמיתי. העדפתי להיות מס' 10 בניו יורק על-פני מס' 1 בריביירה או בצרפת כולה, וטוב עשיתי. בפאריס, אמן בעל-שם יכול ליצור מה שבא לו, לא להתפתח, ולא ישימו לב. בניו יורק אתה מדורבן כל הזמן, ואינך רשאי, אינך יכול, להירדם על זרי הדפנה. נסעתי לשבועיים, נשארתי חצי שנה, שבתי לצרפת ומהר מאוד חזרתי לניו יורק, לחיות בה. בתערוכות שלי כתוב ארמאן, פרנצ'-בורן אמריקן".

ביולי 2017 התקיימה במוזיאון תערוכת האסכולה של ניס. בן, האמן המוביל כיום באסכולה זו, כתב עליה בהתרגשות.

לדעתי, חובבי אמנות חייבים לבקר בו.

בקיץ 2025 החלו בהקמת מוזיאון לזכר השואה בניס.
ניס
ניס
צילום: Tobi 87 / CC BY-SA 3.0
ניס
פסלים של חאומה פלנסה בניס
פסלים של חאומה פלנסה בניס
צילום: Jean-Pierre Dalbéra / CC BY 2.0
פסלים של חאומה פלנסה בניס
רוצה להיות אזרח העולם?רוצה להיות אזרח העולם?

מצטרפים בחינם ומקבלים:

  • 1.הנחה של 10%
    על מה?
    אזרחי העולם מקבלים הנחה על כל קניה של פריט באתר העולם. אין כפל מבצעים.
  • 2. מינוי דיגיטלי לחודש
    מה זה?
    אזרחי העולם מקבלים מינוי דיגיטלי לחודש ימים על כל קניה של מדריך טיולים מודפס או מפת נייר באתר העולם. המינוי בתוקף החל ממועד הקניה ומאפשר גישה לכל מדריכי הטיולים מסידרת הטיול כבר בפנים.* בעלי מינוי קיים מקבלים חודש נוסף.
    *לא כולל מדריכים הכוללים תכני DK.
    (אל חשש: מינוי זה לא יתחדש באופן אוטומטי)
  • 3. הטבות בלעדיות
    איזה?
    אזרחי העולם מקבלים במייל מפעם לפעם הודעות על מבצעים מיוחדים. המבצעים אינם מוצעים לכל גולשי האתר אלא לאזרחי העולם בלבד. ניתן לממש אותם רק באמצעות לחיצה על קישור המבצע במייל. לכן אנו מבקשים את אישורכם לקבל דיוורים מאתר העולם. אנחנו שונאים ספאם ולא נזבל לכם את תיבת הדואר.

ניתן לבטל הסכמה זו בכל עת. כתובת המייל שלכם לעולם לא תועבר לאחרים ללא הסכמתכם.

  • בורש
  • נשיונל גי׳אוגרפיק
  • ראף גיידז
  • מישלן
  • פרייטג ברנדט
  • דורלינג קינדרסלי
  • לונלי פלנט
  • וורלד מפינג
  • קונט
מהנעשה בעולם
אתם כבר אוהבים את העולם?
צרו קשר
כל הזכויות שמורות © 1991-2025 שטיינהרט שרב מוציאים לאור בע"מ
 
תמונה מוגדלת