המגדל הנמצא בחלקו המזרחי של [רחוב צלטנה] קיבל את שמו במאה ה־17 עת שימש מקום אחסון לאבק השריפה של התותחים. השער הוא אחד משלושה עשר שערים שהיו בחומת העיר העתיקה, ומהווה גם כיום במובן מסוים את הגבול בין העיר העתיקה לזו החדשה. 186 מדרגות לולייניות יקחו אתכם במעלה המגדל לגובה כ־44 מטרים משם תוכלו להשקיף על רחוב צלטנה, כיפת בית העם הסמוך, ומעט רחוק משם אל כנסיית‭ ‬טין. התצפית נאה, אך קומת התצפית צפופה ומוגבלת לתנועה בגלל מבנה הצריח שעליה, ויש בהחלט תצפיות מוצלחות ממנה בעיר.

מצודת פראג הנישאת בגאון ממערב לוולטאבה ונראית כמעט מכל פינה בעיר היא מתחם מבוצר שראשיתו עוד במאה התשיעית לספירה עת הוקמה לראשונה בידי הנסיך בּוֹרז'יבוי. במאה ה־14 היא עברה מתיחת פנים פונקציונלית ואדריכלית תחת שלטונו של [קארל הרביעי], אז גם החלו להיבנות מבנים מחוץ לחומות של מה שיהיה לימים רובע הראדצ'אני, ובסוף המאה ה־16 נבנו בה אחרוני המבנים תחת שלטונו של רודולף השני. גם במאה ה־20 הייתה המצודה למעונו הרשמי של נשיא צ'כוסלובקיה, ולימים היא משכן הנשיאות של הרפובליקה הצ'כית של המאה ה־21. המצודה כיום היא עיר קטנה הכוללת מוזיאונים, גלריות, ארמונות וקתדרלות, ויש בה נציגות מכובדת לכל הפסיפס האדריכלי המרהיב של פראג. נציגת האגף הגותי היא קתדרלת‭ ‬ויטוּס‭ ‬הקדוש המחודדת. בזיליקת גאורגיוס הקדוש היא אמנם מבנה רומאנסקי, אך במאה ה־17 בורכה בחזית בארוק דומיננטית חדשה ואדמדמה. והארמון המלכותי הישן שהאולם המרכזי שלו בנוי בסגנון הגותי המאוחר, אך משלב בתוכו עוד כמה וכמה "שכבות" של סגנונות. |המסגרת|איך מגיעים? מרחקהּ של המצודה ממרכז העיר אמנם איננו גדול, ואם אתם לנים במרכז ניתן להגיע ברגל, אולם בשל הימצאה של המצודה על גבעה נישאה, תזדקקו לזוג יריכיים חסונות כדי לצלוח את הטיפוס... |טראם| עבור רוב המטיילים הדרך הנוחה והיעילה להגיע היא באמצעות חשמלית מספר 22, המעפילה אל המצודה דרך כביש Chotkova הפתלתל, המזמן פרט לחיסכון במאמץ גם נוף יפהיפה של העיר במהלך הנסיעה. ניתן לעלות על קו 22 בסמוך לתיאטרון‭ ‬הלאומי או בכיכר מָאלָה־סְטְראנָה, אך אם אינכם מאתרים תחנה קרובה אליכם, האפשרות הנוחה ביותר היא להגיע אל |מט| [A] Malostranská (תחנה אחת מערבה מהעיר העתיקה). שימו לב כי בצאתכם מהמטרו אל תחנת הטראמים, יש לחצות את הכביש לצידו השני (ולא בצד הצמוד לתחנת המטרו). *הלך* אם בכל זאת בחרתם להגיע ברגל, מומלץ לעשות זאת ב[דרך המלכותית]: חצו את גשר קארל לכיוון מערב, המשיכו ישר אל כנסיית‭ ‬ניקולאס הקדוש שבמָאלָה סְטְרָאנָה, עברו אותה מימין, ומשם המשיכו במעלה רחוב נֶרוּדוֹבָה עד לפאתי המצודה. |מט| חדי ההבחנה שביניכם עשויים לאתר על מפת המטרו את תחנת Hradčanská (אחת ממערב לתחנת Malostranská) ולטעות להניח כי המדובר בתחנת מטרו הצמודה למצודת פראג. תחנה זו משרתת את רובע המצודה ואף שאמנם ניתן לצעוד ממנה אל המצודה בהליכה סבירה, היא רחוקה יותר מתחנת הטראם וכוללת הליכה שאינה נוחה ואינה קלה להתמצאות, וחציית כבישים סואנים, ולכן מומלץ להימנע מלהגיע אליה. |המסגרת|איזה כרטיס קונים? הכניסה למתחם המצודה, לחצרות, לטקס החלפת המשמרות ולכיכרות שבתחומיה חופשית ואין צורך לרכוש כרטיס לשם כך. אולם בתחומי המצודה מצויים כמה וכמה אתרים שהכניסה אליהם כרוכה בתשלום. למבקרי המצודה מוצעים שני כרטיסים נפרדים: כרטיס "המסלול הראשי" (Main circuit) שעלותו 450Kč, וכרטיס "התערוכות הקבועות" (Permanent exhibitions) שעלותו 300Kč. שימו לב שאף אחד מהכרטיסים איננו מכיל את רעהו. כפי שמרמזים השמות, הביקור ה"בסיסי" הוא באמצעות הכרטיס הראשון (Main circuit). שימו לב שאם רכשתם את אחד מ|השמש:257|כרטיסי ההנחה|סשמש| – כלולים בהם כל האתרים של שני המסלולים. אם הגעתם למצודה בשעה מאוחרת ואתם מתלבטים האם הזמן העומד לרשותכם מספק, שימו לב כי כרטיסי הכניסה ניתנים לשימוש במשך יומיים, כך שתוכלו להתחיל, ולהמשיך בביקור למחרת היום (אך לא מעבר לכך). נוסף לאלו, ישנו גם כרטיס נפרד למגדל התצפית של הקתדרלה, שאינו כלול באף אחד מהם (ואף לא באף אחד מהכרטיסים המשולבים של העיר, אם כי הם מקנים הנחה). |המסגרת|ומה אוכלים? למרבה הצער, המבחר הקולינרי לוקה בחסר. בתחומי המצודה הקרטל חוגג – ההיצע דל והמחירים מופקעים (מחירו של בקבוק שתייה קטן הינו כ־100Kč!). עובדה זו בשילוב העובדה כי המצודה היא מתחם מבודד יחסית מהעיר, יחייב אתכם להצטייד מראש בכמות מספקת של מזון ומשקה לביקור שלכם.

בית־הכנסת הישן־חדש של פראג נבנה בשנת 1270 והוא נחשב לבית־הכנסת הפעיל העתיק ביותר ביבשת כולה. בעבר היה זה "בית הכנסת החדש" – "נוֹי שׁוּל", להבדיל מבית הכנסת הישן – "אָלט שוּל", שכבר איננו קיים ובמקומו ניצב כיום בית הכנסת הספרדי. במאה ה־16 החלו נבנים ב"עיר היהודית" (כך נקרא אז הרובע היהודי) בתי כנסת חדשים, וכך "בית הכנסת החדש" הפך ל"בית הכנסת החדש־ישן". פרשנות מחוכמת יותר לשמו של בין הכנסת "אלט־נוי" גורסת כי המדובר למעשה ב"בית כנסת על־תנאי" (כאשר ההגייה האשכנזית של "על תנאי" דומה ל"אלט־נוי") – בית הכנסת שניצב כאן בגולה על תנאי, רק עד שתסתיים הגלות, ועם ישראל ישוב למולדתו (כמאמר חז"ל: "בתי־כנסיות בבבל – על תנאי הם עשויים"). אולם נראה כי מדובר במשחק מילים מאוחר שהומצא בדיעבד ותו־לא. מן הבחינה האסתטית והאדריכלית הוא אולי המשמים שבין בתי הכנסת של פראג, אך חשיבותו ההיסטורית רבה. בית הכנסת הזה, כמו כל סיפור יהודי־רוחני, ניצל במרוצת השנים משריפות, פוגרומים, טיהור הגטו היהודי בסוף המאה ה־19, והציל בין קירותיו את חברי הקהילה שמצאו בו מקלט. סידורו הפנימי של אולם התפילה דומה לבית כנסת אורתודוקסי בן־ימינו. בביקורכם בפנים בית הכנסת, הרימו את ראשיכם והביטו בקמרונות המשונים. בעוד שעל פי רוב נהוג לקשט את התקרה בארבע קשתות, בבית הכנסת הוספה קשת חמישית, וזאת כדי להימנע מצורת צלב... עוד מעל לראשיכם תוכלו לראות את "הדגל היהודי". דגל אדום בעל צורת טרפז. ישנן השערות לפיהן מגן הדוד שעל הדגל היה למעשה הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בסמל זה כסימן היכר של העם היהודי. בחלונות הפונים מזרחה (מעל לארון הקודש) תוכלו לראות שתי כתובות עבריות: מעל החלון הימני האותיות שיילת – "שיוויתי יהוה לנגדי תמיד", ומעל החלון השמאלי דלמאע – "דע לפני מי אתה עומד". מימין לארון הקודש תוכלו להבחין בכיסא מהודר, המזכיר מעט "כיסא אליהו". על הכיסא הזה ישב במאה ה־16 רבי יהודה ליווא בן בצלאל, או כפי שנהגו לכנותו תלמידיו מורנו הגדול רבי ליווא או בקיצור המהר"ל. רבי ליווא נחשב לאחד מגדולי ישראל של תחילת הרנסאנס, היה פוסק הלכה, הוגה דעות, פילוסוף ורב הקהילה, אך השאיר את חותמו בדברי הימים בעיקר בזכות אגדה ידועה אחת שעשתה לה כנפיים – הגולם. |המסגרת|הגולם מפראג

בית העלמין היהודי העתיק אפוף אווירת מסתורין וקדושה, ועל פי רוב צינה קרירה נושבת בו בימי קיץ לוהטים. בית־העלמין הנמצא בלב הרובע היהודי, היה למקום מנוחתם של אנשי הקהילה החל מסוף המאה ה־15 ועד לסוף המאה ה־18. שטח בית העלמין היה קבוע אך הוא קלט עוד ועוד נפטרים, ולכן עם השנים הוגבהו המצבות וצופפו, וכך נקברו נפטרים נוספים זה על גבי זה. ההערכה היא שבבית העלמין ישנן כ־12 "קומות" של קברים. כיום ניצבות בבית העלמין כ־12,000 מצבות אבן גלויות בקירוב, אולם יש המעריכים כי מתחת להן מצאו את מנוחתם לא פחות מכ־100,000 איש ואישה. על־פי הדעה המקובלת בית־העלמין היה בשימוש החל מאמצע המאה ה־15 (המצבה העתיקה ביותר שנמצא בו היא של הרב אביגדור קרא שנפטר בשנת 1439), אולם יש המשערים כי תחת המצבות נקברו נפטרים אפילו כ־1000 שנים מוקדם יותר למועד זה.

הקתדרלה הגותית המרהיבה החולשת על קו הרקיע של פראג החלה להיבנות בשנת 1344, בשיא ימי הביניים, ותוכננה כמובן בסגנון הגותי של אותה תקופה, הניכר במיוחד בחזית המערבית ובמיוחד שני צריחי הענק שבה והתומכות הדואות. הבנייה הסתיימה, תאמינו או לא, רק במאה ה־20, ולכן תוכלו למצוא פה ושם גם אלמנטים חדשים הרבה יותר, שהבולט שבהם הוא מגדל הפעמונים הרנסאנסי שכותרתו בארוקית. בין כותלי הכנסייה מצאו את מנוחתם כמה מגדולי האומה לאורך הדורות בהם פרדיננד הראשון (קיסר האימפריה, לא מלך בולגריה הנושא אותו שם), ואצלב הראשון (או "ואצלב הקדוש") דוכס בוהמיה שלארונו הוקדשה קפלת ואצלב הקדוש המרהיבה שהיא אולי המוקד הנאה ביותר בפנים הקתדרלה, וגם שורה של מלכים בהם קארל הרביעי וארבע נשותיו הקבורים בקריפטה. עוד מתהדרת הקתדרלה בעבודות זכוכית יוצאות מן הכלל ביניהן חלון ויטראז' הקדושים שמשמאל לכניסה, ומקבץ החלונות בחזית המזרחית (אשר מול הכניסה). מי מכם שאינו מפספס אף גרם מדרגות ישמח לטפס גם אל מגדל התצפית הדרומי במעלה 287 מדרגות.