המגדל הנמצא בחלקו המזרחי של [רחוב צלטנה] קיבל את שמו במאה ה־17 עת שימש מקום אחסון לאבק השריפה של התותחים. השער הוא אחד משלושה עשר שערים שהיו בחומת העיר העתיקה, ומהווה גם כיום במובן מסוים את הגבול בין העיר העתיקה לזו החדשה. 186 מדרגות לולייניות יקחו אתכם במעלה המגדל לגובה כ־44 מטרים משם תוכלו להשקיף על רחוב צלטנה, כיפת בית העם הסמוך, ומעט רחוק משם אל כנסיית‭ ‬טין. התצפית נאה, אך קומת התצפית צפופה ומוגבלת לתנועה בגלל מבנה הצריח שעליה, ויש בהחלט תצפיות מוצלחות ממנה בעיר.

מצודת פראג הנישאת בגאון ממערב לוולטאבה ונראית כמעט מכל פינה בעיר היא מתחם מבוצר שראשיתו עוד במאה התשיעית לספירה עת הוקמה לראשונה בידי הנסיך בּוֹרז'יבוי. במאה ה־14 היא עברה מתיחת פנים פונקציונלית ואדריכלית תחת שלטונו של [קארל הרביעי], אז גם החלו להיבנות מבנים מחוץ לחומות של מה שיהיה לימים רובע הראדצ'אני, ובסוף המאה ה־16 נבנו בה אחרוני המבנים תחת שלטונו של רודולף השני. גם במאה ה־20 הייתה המצודה למעונו הרשמי של נשיא צ'כוסלובקיה, ולימים היא משכן הנשיאות של הרפובליקה הצ'כית של המאה ה־21. המצודה כיום היא עיר קטנה הכוללת מוזיאונים, גלריות, ארמונות וקתדרלות, ויש בה נציגות מכובדת לכל הפסיפס האדריכלי המרהיב של פראג. נציגת האגף הגותי היא קתדרלת‭ ‬ויטוּס‭ ‬הקדוש המחודדת. בזיליקת גאורגיוס הקדוש היא אמנם מבנה רומאנסקי, אך במאה ה־17 בורכה בחזית בארוק דומיננטית חדשה ואדמדמה. והארמון המלכותי הישן שהאולם המרכזי שלו בנוי בסגנון הגותי המאוחר, אך משלב בתוכו עוד כמה וכמה "שכבות" של סגנונות. |המסגרת|איך מגיעים? מרחקהּ של המצודה ממרכז העיר אמנם איננו גדול, ואם אתם לנים במרכז ניתן להגיע ברגל, אולם בשל הימצאה של המצודה על גבעה נישאה, תזדקקו לזוג יריכיים חסונות כדי לצלוח את הטיפוס... |טראם| עבור רוב המטיילים הדרך הנוחה והיעילה להגיע היא באמצעות חשמלית מספר 22, המעפילה אל המצודה דרך כביש Chotkova הפתלתל, המזמן פרט לחיסכון במאמץ גם נוף יפהיפה של העיר במהלך הנסיעה. ניתן לעלות על קו 22 בסמוך לתיאטרון‭ ‬הלאומי או בכיכר מָאלָה־סְטְראנָה, אך אם אינכם מאתרים תחנה קרובה אליכם, האפשרות הנוחה ביותר היא להגיע אל |מט| [A] Malostranská (תחנה אחת מערבה מהעיר העתיקה). שימו לב כי בצאתכם מהמטרו אל תחנת הטראמים, יש לחצות את הכביש לצידו השני (ולא בצד הצמוד לתחנת המטרו). *הלך* אם בכל זאת בחרתם להגיע ברגל, מומלץ לעשות זאת ב[דרך המלכותית]: חצו את גשר קארל לכיוון מערב, המשיכו ישר אל כנסיית‭ ‬ניקולאס הקדוש שבמָאלָה סְטְרָאנָה, עברו אותה מימין, ומשם המשיכו במעלה רחוב נֶרוּדוֹבָה עד לפאתי המצודה. |מט| חדי ההבחנה שביניכם עשויים לאתר על מפת המטרו את תחנת Hradčanská (אחת ממערב לתחנת Malostranská) ולטעות להניח כי המדובר בתחנת מטרו הצמודה למצודת פראג. תחנה זו משרתת את רובע המצודה ואף שאמנם ניתן לצעוד ממנה אל המצודה בהליכה סבירה, היא רחוקה יותר מתחנת הטראם וכוללת הליכה שאינה נוחה ואינה קלה להתמצאות, וחציית כבישים סואנים, ולכן מומלץ להימנע מלהגיע אליה. |המסגרת|איזה כרטיס קונים? הכניסה למתחם המצודה, לחצרות, לטקס החלפת המשמרות ולכיכרות שבתחומיה חופשית ואין צורך לרכוש כרטיס לשם כך. אולם בתחומי המצודה מצויים כמה וכמה אתרים שהכניסה אליהם כרוכה בתשלום. למבקרי המצודה מוצעים שני כרטיסים נפרדים: כרטיס "המסלול הראשי" (Main circuit) שעלותו 450Kč, וכרטיס "התערוכות הקבועות" (Permanent exhibitions) שעלותו 300Kč. שימו לב שאף אחד מהכרטיסים איננו מכיל את רעהו. כפי שמרמזים השמות, הביקור ה"בסיסי" הוא באמצעות הכרטיס הראשון (Main circuit). שימו לב שאם רכשתם את אחד מ|השמש:257|כרטיסי ההנחה|סשמש| – כלולים בהם כל האתרים של שני המסלולים. אם הגעתם למצודה בשעה מאוחרת ואתם מתלבטים האם הזמן העומד לרשותכם מספק, שימו לב כי כרטיסי הכניסה ניתנים לשימוש במשך יומיים, כך שתוכלו להתחיל, ולהמשיך בביקור למחרת היום (אך לא מעבר לכך). נוסף לאלו, ישנו גם כרטיס נפרד למגדל התצפית של הקתדרלה, שאינו כלול באף אחד מהם (ואף לא באף אחד מהכרטיסים המשולבים של העיר, אם כי הם מקנים הנחה). |המסגרת|ומה אוכלים? למרבה הצער, המבחר הקולינרי לוקה בחסר. בתחומי המצודה הקרטל חוגג – ההיצע דל והמחירים מופקעים (מחירו של בקבוק שתייה קטן הינו כ־100Kč!). עובדה זו בשילוב העובדה כי המצודה היא מתחם מבודד יחסית מהעיר, יחייב אתכם להצטייד מראש בכמות מספקת של מזון ומשקה לביקור שלכם.

כיכר העיר העתיקה של פראג (Staroměstské náměstí) היא הלב הפועם של פראג ונחשבת בעיני רבים לאחת מהכיכרות היפות באירופה. הכיכר היא מוזיאון פתוח המציג פסיפס מרהיב של סגנונות אדריכליים החיים בהרמוניה מופלאה זה לצידו של זה. כיכר העיר העתיקה של פראג איננה רק מקום לעבור בו. השתדלו להקדיש לה את הזמן, לספוג את האווירה, לשוטט בין דוכני המזון שמאחורי בניין העירייה, לנוח על הספסלים, וכמובן אין להחמיץ בשום פנים ואופן את ההצגה הכי טובה בעיר: מחול הקדושים של השעון האסטרונומי, המתרחש בכל שעה עגולה. התצפית היפה ביותר על הכיכר, ואולי בפראג בכלל, היא תצפית מגדל בית העייריה שבכיכר, וכדאי מאוד להיכנס אליה. |המסגרת|הפסיפס האדריכלי של הכיכר בין הסגנונות השולטים בכיכר ניתן למנות את הגותי (שנציגתו הבלתי מעורערת היא כנסיית טין האפלולית), הבארוק (כנסיית ניקולאס הקדוש הלבנה המעוטרת בצריחי טורקיז), הרוקוקו המצועצע (ארמון קינסקי הוורדרד שמשמאל לכנסיית טין) והאר־נובו (למשל המשרד לפיתוח מקומי בבניין הצהוב המעוטר בציור קיר של כבאים בכותרתו), והרומאנסקי שלו יש כמה נציגים בחזיתהּ הדרומית של הכיכר (זו המשתרעת מימין לכנסיית טין ועד אל מול השעון האסטרונומי). מנצח על כל אלו הוא ללא ספק בית העירייה הישן בכבודו ובעצמו, שהוא גיבוב מופלא של כמה וכמה מבנים מתקופות וסגנונות שונים.

בית־הכנסת הישן־חדש של פראג נבנה בשנת 1270 והוא נחשב לבית־הכנסת הפעיל העתיק ביותר ביבשת כולה. בעבר היה זה "בית הכנסת החדש" – "נוֹי שׁוּל", להבדיל מבית הכנסת הישן – "אָלט שוּל", שכבר איננו קיים ובמקומו ניצב כיום בית הכנסת הספרדי. במאה ה־16 החלו נבנים ב"עיר היהודית" (כך נקרא אז הרובע היהודי) בתי כנסת חדשים, וכך "בית הכנסת החדש" הפך ל"בית הכנסת החדש־ישן". פרשנות מחוכמת יותר לשמו של בין הכנסת "אלט־נוי" גורסת כי המדובר למעשה ב"בית כנסת על־תנאי" (כאשר ההגייה האשכנזית של "על תנאי" דומה ל"אלט־נוי") – בית הכנסת שניצב כאן בגולה על תנאי, רק עד שתסתיים הגלות, ועם ישראל ישוב למולדתו (כמאמר חז"ל: "בתי־כנסיות בבבל – על תנאי הם עשויים"). אולם נראה כי מדובר במשחק מילים מאוחר שהומצא בדיעבד ותו־לא. מן הבחינה האסתטית והאדריכלית הוא אולי המשמים שבין בתי הכנסת של פראג, אך חשיבותו ההיסטורית רבה. בית הכנסת הזה, כמו כל סיפור יהודי־רוחני, ניצל במרוצת השנים משריפות, פוגרומים, טיהור הגטו היהודי בסוף המאה ה־19, והציל בין קירותיו את חברי הקהילה שמצאו בו מקלט. סידורו הפנימי של אולם התפילה דומה לבית כנסת אורתודוקסי בן־ימינו. בביקורכם בפנים בית הכנסת, הרימו את ראשיכם והביטו בקמרונות המשונים. בעוד שעל פי רוב נהוג לקשט את התקרה בארבע קשתות, בבית הכנסת הוספה קשת חמישית, וזאת כדי להימנע מצורת צלב... עוד מעל לראשיכם תוכלו לראות את "הדגל היהודי". דגל אדום בעל צורת טרפז. ישנן השערות לפיהן מגן הדוד שעל הדגל היה למעשה הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בסמל זה כסימן היכר של העם היהודי. בחלונות הפונים מזרחה (מעל לארון הקודש) תוכלו לראות שתי כתובות עבריות: מעל החלון הימני האותיות שיילת – "שיוויתי יהוה לנגדי תמיד", ומעל החלון השמאלי דלמאע – "דע לפני מי אתה עומד". מימין לארון הקודש תוכלו להבחין בכיסא מהודר, המזכיר מעט "כיסא אליהו". על הכיסא הזה ישב במאה ה־16 רבי יהודה ליווא בן בצלאל, או כפי שנהגו לכנותו תלמידיו מורנו הגדול רבי ליווא או בקיצור המהר"ל. רבי ליווא נחשב לאחד מגדולי ישראל של תחילת הרנסאנס, היה פוסק הלכה, הוגה דעות, פילוסוף ורב הקהילה, אך השאיר את חותמו בדברי הימים בעיקר בזכות אגדה ידועה אחת שעשתה לה כנפיים – הגולם. |המסגרת|הגולם מפראג

בית העלמין היהודי העתיק אפוף אווירת מסתורין וקדושה, ועל פי רוב צינה קרירה נושבת בו בימי קיץ לוהטים. בית־העלמין הנמצא בלב הרובע היהודי, היה למקום מנוחתם של אנשי הקהילה החל מסוף המאה ה־15 ועד לסוף המאה ה־18. שטח בית העלמין היה קבוע אך הוא קלט עוד ועוד נפטרים, ולכן עם השנים הוגבהו המצבות וצופפו, וכך נקברו נפטרים נוספים זה על גבי זה. ההערכה היא שבבית העלמין ישנן כ־12 "קומות" של קברים. כיום ניצבות בבית העלמין כ־12,000 מצבות אבן גלויות בקירוב, אולם יש המעריכים כי מתחת להן מצאו את מנוחתם לא פחות מכ־100,000 איש ואישה. על־פי הדעה המקובלת בית־העלמין היה בשימוש החל מאמצע המאה ה־15 (המצבה העתיקה ביותר שנמצא בו היא של הרב אביגדור קרא שנפטר בשנת 1439), אולם יש המשערים כי תחת המצבות נקברו נפטרים אפילו כ־1000 שנים מוקדם יותר למועד זה.

גשר האבן המרשים החוצה את נהר הוְלְטָאבה קרוי על שמו של קארל הרביעי, מלך בוהמיה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה. אבן הפינה לגשר הונחה בשנת 1357, הוא נפתח לקהל בתחילת המאה ה־15 והמשיך להיות המעבר הרגלי היחיד מעל לנהר הוְלְטָאבה עד תחילת המאה ה־19. הגשר מחבר את רחוב קָרלוֹבָה שבעיר העתיקה ממזרח ורובע מָאלָה סְטְרָאנה ("העיר הקטנה") ממערב והוא למעשה גם חלק מהדרך המלכותית שבה צעדו מלכי בוהמיה לדורותיהם כחלק מטקס הכתרתם. אורכו של הגשר חצי קילומטר ורוחבו 9 מטרים וחצי. במרכז הגשר טור מדרגות יורד אל האי קאמפה. על הגשר פועלים עשרות אמנים, להטוטנים, נגני רחוב ומוכרי מזכרות. הבולטים ביותר בנוף הם כנראה ציירי הפורטרטים, המציעים לתיירי העיר דיוקנאות אישיים ומשפחתיים למזכרת. רובם מציירים הן דיוקנאות ריאליסטיים והן דיוקנאות קריקטוריים (זולים ומהירים משמעותית). עוד תמצאו על הגשר על פי רוב סוכנים בלבוש מלחים שיציעו לכם סיורי שיט על נהר הוְלְטָאבה. אם ברצונכם להשתתף בשיט כזה, תוכלו לברר את מגוון האפשרויות באמצעותם (שימו לב שהשיט לא בהכרח יוצא מגשר קארל ממש). לצד המארחים בשר־ודם הפועלים על הגשר, ניצבים משני צידיו גם 30 פסלי אבן מרשימים, מרביתם של קדושים נוצריים. בין הפסלים שכדאי להתעכב עליהם נמנים פסלו של ג'ון הקדוש הנחשב לקדוש המגן על הגשרים שעליו חקוקה דמות כלב שאותו נוהגים התיירים ללטף, ופסל הצליבה הניצב במרכז הגשר, ומעוטר בכתובת מוזהבת בעברית. משני צידי הגשר ניצבים מגדלי אבן נאים: מגדל גשר העיר העתיקה ומגדל הגשר שבמאלָה סְטְרָאנָה, אשר צופים על הגשר ועל העיר והנוף הנשקף מהם מרהיב. |המסגרת|ד"ש למונטיפיורי עוד לפני הקמתו של גשר קארל, ניצב במקומו גשר צר ופשוט ממנו, שנקרא בשם המפתיע גשר יהודית. לגשר אין כמובן שום קשר לגשר הולכי־רגל בעל שם זהה שנחנך במאה ה־21 מעל נתיבי איילון, וכמובן גם לא ליהודית מונטיפיורי בת המאה ה־18. הוא נקרא על שמה של יהודית מתורינגיה, אשתו של מלך בוהמיה דאז, ולדיסלאב השני. גשר יהודית נחנך בשנת 1172, ונחרב בשיטפון בשנת 1342, אז הוחל בתכנון גשר קארל.

מגדל הטלוויזיה ז'יז'קוב נחנך בשנת 1992 וככל הנראה מעולם לא התחבב על תושבי המקום. הבניין העתידני עוצב במראה המדמה לו טיל העומד לקראת שיגורו, ובתחילת המאה ה־21 הוספו לעמודיו גם תינוקות שחורים מטפסים. האתר מציע למבקריו מרפסות תצפית מודרניות, מעליות מהירות עם תצוגת גובה בזמן אמת, ומסעדה מפונפנת. ואולם, מיקומו של המגדל, במרחק מה ממרכז העיר ההיסטורית, הופך את הפעילות העיקרית בו, התצפית, למשמימה וסתמית, ותתקשו להבחין ממנה בשכיית חמדה כזו או אחרת של פראג. כמה מהתינוקות שטיפסו כאן על העמודים נמלטו וברחו אל מוזיאון‭ ‬קאמפָּה

המוזיאון הלאומי הצ'כי רב־הרושם הניצב בקצה כיכר‭ ‬וָאצלב הוא חלק בלתי נפרד מהכיכר מאז סוף המאה ה־19. מעטים מבקרים גם בפנים המוזיאון המציג אוספים צ'כיים: פסלים של גדולי האומה, ציורים ויצירות של אומנים לאומיים, אוסף מטבעות, מחצבים וטבע, וגם כל פסלי האבן המרשימים של גשר קארל (הפסלים המוצגים על הגשר הם העתקים, במוזיאון שמורים הפסלים המקוריים). יש לומר בכנות כי אוצרות המוזיאון אינם מעניינים במיוחד עבור התייר מן החוץ, אולם פנים המוזיאון הניאו־רנסאנסי מרהיב ביופיו ופארו, ואם ברשותכם כרטיס משולב כלשהו, כדאי בהחלט להיכנס ולו רק בשביל להביט בפאר המבנה. בכל מקרה אל תפספסו את מרפסת התצפית בחזית המוזיאון הצופה אל שדרות וָאצלָב. במדרכה הסמוכה למדרגות המבנה קבועה אבן נגף לזכרו של יָאן פָּאלָאךְ.

השעון האסטרונומי המרהיב, פרי יצירתו של האומן יאן זרוּזֶ'ה משנת 1490, הוא סימן ההיכר המפורסם ביותר של העיר, ניצב בחזית בית העירייה הישן שבכיכר המרכזית. יצירת המופת הזו היא אסופה של אסטרונומיה, אסטרולוגיה, מיתולוגיה ומיסטיקה גם יחד, אשר בימי הביניים חיו בערבוביה. השעון שאף לייצג את תנועת השמש והירח מסביב לכדור הארץ, בהתאם להבנה האסטרונומית של אותם ימים. במרכז השעון פועלים שלושה גלגלים המודדים שלושה "סוגי זמן": זמן צ'כי ישן, המתחיל בכל יום בשקיעת השמש; השעה הרגילה מוצגת בספרות הרומיות המוזהבות; ו"זמן בבלי" המחלק את שעות האור ל־12 חלקים שווים. בדיסקה המחולקת לאזור כחול ואזור כתום. אגב, אם תרצו לדעת מה השעה, תוכלו להביט בשעון נורמלי לגמרי שבראש המגדל... לצד השעון מוצגות 4 המידות הרעות: מימין לשעון התאווה המוצגת ע"י הטורקי המניד את ראשו והמוות המיוצג ע"י השלד המצלצל בפעמון ואוחז בשעון חול. משמאל לשעון תאוות הבצע המיוצגת ע"י הסטריוטיפ של היהודי הנודד והגאווה המיוצגת ע"י הדמות המביטה בראי בהתאמה. ההצגה הגדולה מתקיימת כאן בכל שעה עגולה (מ־9 בבוקר ועד 9 בערב) כאשר השלד מצלצל בפעמון, ומוציא לסיור את 12 השליחים הנוצריים בדלתות שמעליו. בסיום המופע – קריאת התרנגול ונקישת השעון בהתאם לשעה.

הרחוב המרכזי של "העיר הקטנה", רחוב נֶרוּדוֹבָה המטפס מכנסיית‭ ‬ניקולאס הקדוש אל פאתי המצודה הוא אולי הרחוב היפה ביותר בפראג. הרחוב קרוי על שמו של יאן נֶרוּדָה, סופר מקומי שכתב סיפורים קצרים המתרחשים בין סמטאות העיר הקטנה. כיום הבתים כאן ממוספרים כבכל עיר מודרנית, אך בעבר המקומיים לא אמרו לשליח של וולט להשאיר את המשלוח בבית מספר 47, אלא סימנו את בתיהם בעיטורים אומנותיים, לעיתים כאלה שהעידו על משלח ידו של בעל הבית, וכך התבקש השליח להשאיר את המשלוח בבית שתי השמשות. ב־1770, לשלוות נפשם של שליחי וולט, מוספרו הבתים כמקובל, אולם גם היום תוכלו עדיין ליהנות מהשיטה הישנה, הנוחה פחות אך דקורטיבית הרבה יותר. חפשו ואתרו את בית שתי השמשות (47), בית העיט האדום (6), בית שלושת הכינורות (12), בית מפתח הזהב (27), בית פרסת הזהב (34), בית הכפיר האדום (41), בית הלובסטר הירוק (43), ובדרככם אל תשכחו להציץ גם בכמה מהחנויות המיוחדות שברחוב: Gingerbread Museum במספר 9 (שעל אף שמה איננה מוזיאון, אלא חנות מופלאה לעוגיות החמודות), Amadea במספר 38 המתמחה באומנות בעץ, ו־Loutky puppets במספר 51 שהיא אחת מחנויות המריונטות המוצלחות בעיר. שימו לב שמנהג סימון הבתים באופן זה מזוהה מאוד עם רחוב נֶרוּדוֹבָה, אך לא רק בו השתמשו בו. גם בכיכר‭ ‬העיר‭ ‬העתיקה למשל, בתים רבים מסומנים בדרך זו.