המתחם העצום של הארמון המלכותי שימש את שושלת הבסבורג במשך מאות שנים והיה מרכז השלטון של הקיסרות החזקה באירופה. בנייתו של הארמון נמשכה יותר מ-600 שנה, ולכן ניכרים הבדלים בסגנונות הבנייה בין החלקים השונים (מבנים גותיים לצד אר נובו ועוד). בני המלוכה התגוררו כאן בחורף, ואילו בקיץ עברו לארמון שֶנבּרוּן. נוסף על הביקור בחדרי המגורים ובקפלות ששימשו את בני המלוכה, אפשר לבקר גם במבנים ובגנים ששימשו אותם לפעילויות פנאי ולראות את האוספים שהחזיקו, המוצגים היום במוזיאונים פתוחים לציבור. 2,600 חדרי הארמון משמשים למגוון מטרות: חלק ממנו מתפקד כמשכנו של נשיא אוסטריה ולצרכים ממשלתיים, חלקים אחרים מוקדשים לספרייה הלאומית, ורק חלק קטן משמר את המורשת של בית הבסבורג. *המסלול* התחילו בכיכר מיכאל, שם תוכלו לראות את כנסיית מיכאל הקדוש וחפירות ארכיאולוגיות מהתקופה הרומית ובכלל. המשיכו לארמון עצמו דרך השער הראשי, בעל הכיפה הירוקה (Michaelerkuppel). מימינכם נמצאת הכניסה למוזיאון המשולב שיקנה לכם הצצה לחיי הקיסרים - המגורים הקיסריים, הנמצאים במתחם אחד עם אוסף כלי הכסף והמוזיאון המוקדש לדמותה של הקיסרית סיסי. הכרטיס המשולב כולל את הכניסה לשניהם. משמאלכם תראו את הכניסה הראשית של בית הספר הספרדי לרכיבה. המשיכו לתוך החצר הפנימית של הארמון. במרכז החצר ניצב פסלו של פרנץ הראשון, מייסד הקיסרות האוסטרית; הדמויות משני צדדיו מייצגות את פעולותיהם של בני העם, ואלו שעל העמוד - את מעלותיו הטובות של הקיסר, שהן אמונה, כוח, שלום וצדק. פנו שמאלה, דרך שער אדום עם קישוטים מוזהבים, אל החצר הפנימית שוָוייצֶרהוֹף (Schweizerhof); זהו החלק העתיק ביותר של ארמון הופבורג, שבנייתו החלה במאה ה-13. מולכם תראו שלט המצביע על הכניסה לבית האוצר הקיסרי, הממוקם מצד ימין, ובמבנה שבצד הימני של החצר מדרגות מובילות לקפלת הופבורג (Hofburgkapelle). הקפלה שימשה את בית הבסבורג מהמאה ה-13 ועד לסופה של האימפריה, וקיסרים שונים הטביעו בה את חותמם הסגנוני, בהתאם לתקופות השונות שבהן חיו. מדי יום ראשון בבוקר באים לכאן אוהבי מוזיקה רבים למיסה בהשתתפות מקהלת הנערים המפורסמת של וינה (ראו מסגרת תחת פארק אַאוּגַרטֵן). המשיכו ישר ועברו בשני מעברים מקורים אל הרחבה המרובעת כיכר יוֹזֶף (Josefplatz), שבלבה פסל הקיסר יוֹזֶף השני על סוסו. מימינכם (מאחורי גבו של יוֹזֶף) ממוקמת הכניסה לאולם הפאר של הספריה הלאומית האוסטרית, ואילו לפניכם תראו את הכניסה הראשית של הכנסייה האוגוסטינית (Augustinerkirche). בעוד קפלת הופבורג שימשה את בית הבסבורג לתפילות פרטיות, כנסיית האוגוסטינים שימשה אותם באירועים ציבוריים, ובעיקר בטקסי מעבר - הטבלת הצאצאים, חתונות, וניתן אף לומר, קבורה: בהתאם למסורת ייחודית, ליבם של קיסרי השושלת הופרד מגופם ונקבר בשטח הכנסייה. יתר הגוף נקבר לא רחוק מכאן, באולם הקבורה המלכותי של כנסיית הקפוצ'ינים. סמוך למעבר שבו נכנסתם לכיכר שוכנת גם הכניסה הראשית לבית הספר הספרדי לרכיבה, שבמרכז המבקרים שלו ביקרתם בתחילת המסלול. חצו את יוֹזֶף פּלאץ ופנו שמאלה אל Reitschulgasse. מימינכם תראו את מבנה האורוות של בית הספר לרכיבה (Stallburg). אל תלכו על הכביש, אלא היכנסו לתוך הפסאז' של מבנה האורוות וצעדו לאורכו כדי להציץ על הסוסים דרך האשנבים. אחרי שעשיתם שלום לסוסים, שובו ליוֹזֶף פּלאץ והמשיכו ישר ב-Augustinerstr עד שתראו מימינכם את מוזיאון האמנות אַלבֶּרטינָה. עלו במדרגות לטראסה של המוזיאון ורדו בצד השני; בקצה הירידה תראו מולכם שער לבן, המוביל אל גן הארמון (בּורג-גארטֶן, Burggarten), שנוצר כשחלק מהחומה העתיקה של העיר נהרס במלחמה עם נפוליאון, והוחלט לא לבנותו מחדש. על הטראסה, בצד הקרוב לארמון, ממוקמת החממה המלכותית, בית הדקלים של הופבורג (Palmenhaus Hofburg), ולידה בית הפרפרים, המצדיק ביקור קצר. חצו את הגן אל היציאה הראשית, שלידה ניצב פסל של מוצרט, המעוטר בסצינת מהאופרה |הנטה|דון ג'ובאני|סנטה|. כאן פנו ימינה בשדירה הרחבה Burgring - חלק מרינגשטראסֶה, רחוב הטבעת המקיף את מרכז וינה. המשיכו עד שתראו מימינכם את שער הכניסה החיצוני לארמון (Burgtor), ושם פנו ימינה והיכנסו דרך השער אל הֶלדֶנפּלאץ (Heldenplatz - כיכר הגיבורים). מימינכם תראו את הארמון החדש ומולכם - שני פסלים של מצביאים נועזים ואצילים על סוסיהם: השמאלי הוא הנסיך אויגן, שהוביל את האימפריה בקרב וינה ובמלחמת הירושה הספרדית, והשמאלי הוא הדוכס קרל, שעשה זאת במלחמה עם נפוליאון. מכאן אפשר להמשיך ישר ולשוב למיכאלֶרפּלאץ, נקודת המוצא של המסלול, אבל מומלץ יותר לצאת חזרה דרך השער האחורי ולחצות במעבר החצייה אל כיכר מריה תרזה, נקודת הסיום של המסלול ונקודת מוצא מצוינת לביקור במוזיאונים של וינה.*סמסלול*

קתדרלת שְטֵפַנְסדוֹם משמשת כטבורה של העיר וכמרכז החיים הדתיים מאז 1147, אז נבנתה הכנסייה הראשונה במקום. במהלך 400 שנות בנייתה נוספו לה חלקים ופרטים שונים, ועירוב הסגנונות בולט כאשר מתבוננים בחזית הקתדרלה: הצריחים והשער הם בסגנון רומנסקי, האופייני לזמן תחילת הבנייה במאה ה-12, אולם המגדלים ופנים הכנסייה הם תוצרי המשך הבניה במאה ה-14, ומתאפיינים בסגנון גותי תמיר ומסוגנן. באולם התווך של הכנסייה התקיימו חתונתו ולווייתו של מוצרט. הכנסייה ספגה נזקים חמורים במלחמת העולם השנייה. שחזורו המהיר של גג הפסיפס של הכנסייה הוא מקור גאווה לווינאים, סמל לעמידתם והתאוששותם המהירה מתלאות המלחמה. שער הכניסה הוא אחד החלקים היחידים בכנסייה שלא נפגעו בהפצצות. הוא מכונה "שער הענק", שכן במהלך בנייתו התגלתה עצם ענקית, שאף הייתה תלויה מעליו בעבר. על הפורטל תוכלו לזהות דמות של יהודי, החובש מגבעת טיפוסית לימי הביניים, ודמות אחרת מכה בראשו. מיד עם כניסתכם לאולם המרכזי של הקתדרלה תוכלו להתרשם מהעיטורים הרבים. בזמן ההפגזות במלחמת העולם השנייה הם הוסתרו במקום בטוח, ולכן רבים מקוריים. החלונות הצבעוניים המודרניים למראה אכן חדשים; חלונות הויטראז’ המקוריים לא שוחזרו. בחלל השמאלי תראו את דוכן המטיף המסותת ביד אמן, ואף את דיוקן האמן עצמו כשהוא מציץ מבעד לחלון ואוחז בכלי העבודה שלו. מעל למזבח המרכזי תראו את היצירה המרכזית של הכנסייה - מ|הנטה|ות סטפנוס הקדוש בסקילה|סנטה|. לא רחוק משם תראו את פסלו של ישו המיוסר, המכונה "ישו עם כאב שיניים". ארון הקבורה המפואר מימין למזבח הראשי הוא קברו של פרידריך השלישי, אחד מקיסריה הגדולים של האימפריה הרומית הקדושה. בנוסף תוכלו להתרשם מתערוכה של אוצרות הקיסרות: הם קישטו בעבר את חלל הכנסייה, וכיום הם מוצגים בחלל נפרד. אם תטפסו ברגל את 343 המדרגות עד לראש המגדל הדרומי, תוכלו להתרשם מתצפית על העיר מגובה נכבד. מגדל זה הוא אחד מסמלי העיר וינה, ומכונה בחיבה "שטֵפֵל" – לשון הקטנה של השם סְטֵפָנוֹס. לתצפית מנקודה נמוכה יותר (אך בפחות מאמץ גופני) עלו למגדל הצפוני במעלית שנמצאת מאחורי בסיס העוגב במעבר השמאלי של הכנסיה. תוכלו לראות שם את הפעמון המרכזי של הקתדרלה, הקרוי על שם מריה הקדושה, אך ידוע יותר בכינויו |הנטה|פּוֹמֵרִין |סנטה| - "המרעימה", והוא הגדול בפעמוני אוסטריה. לשם יצירתו הותכו 208 כדורי תותח שהוחרמו מהעות'מנים לאחר המצור הכושל שערכו על וינה ב-1683. את רעם הפומרין מחריש האוזניים אפשר לשמוע רק בעשרה ימי חג בשנה, אולם הפעמונים האחרים מצלצלים כמה פעמים ביום.

בבּוּרג-גארטֶן (Burggarten), "החצר האחורית" של מתחם הוֹפְבּוּרג, ניצב בית הדקלים (Palmenhaus), מבנה זכוכית עצום שנבנה במטרה לשמש כחממה מלכותית. באגף הצפוני של המבנה מוצגים לא פחות מ-400 פרפרים, רבים מהם טרופיים ונדירים, המשתייכים ל-40 מינים. הביקור מספק חוויה מפעימה של טבע בסביבה אורבנית. המבנה מחומם תמידית לטמפרטורה של 26 מעלות, תענוג אמיתי בימים קרים.

במגורים הקיסריים (Kaiserappartments) תזכו להזדמנות לחוש לרגע כאורחי הארמון המלכותי ולהתענג על הפאר וההדר שבאורח החיים הקיסרי. האתר כולל מספר חדרים והיכלים, ששומרו כפי שהיו כשהתגוררו בהם קייזר יוזף ואשתו האהודה על העם, סיסי. אחרי הביקור בחדרים המקוריים, המשיכו לחלקו השני של האתר – מוזיאון סיסי (Sisi Museum), המוקדש כולו לקיסרית הנערצת. מעניין במיוחד להתוודע לפרטים היומיומיים של חייהם הראוותניים של הקיסרים, למשל הפורצלן המפואר של השירותים הפרטיים של הקיסרית, שהיו אז שיא הקדמה. בדרך למגורים הקיסריים מוצג אוסף כלי הכסף (Silberkammer) ששימש בקבלות הפנים של הקיסרים. מרשים במיוחד שולחן האוכל הערוך על כל כליו. אם תעדיפו לדלג על האוסף, פנו שמאלה במקום ימינה בעמדת החלוקה של מדריכי השמע ותגיעו ישירות למגורים הקיסריים. המסלול בארמון מסתיים בצידו הרחוק, והיציאה מובילה ל-Ballhaus Platz; כדי לחזור לכניסה להופבורג, פנו ימינה ולכו עד סוף הסמטה.

המוזיקה הופכת לחוויה לכל החושים במוזיאון חדשני זה, המאפשר לילדים ולמבוגרים להתנסות במגוון היבטים של עולם המוזיקה הקלאסית. הקומה הראשונה מוקדשת להיסטוריה של תזמורת וינה, השנייה – לתכונות הפיזיקליות של צלילים וקולות (כולל מגוון תצוגות אינטראקטיביות והדגמות). הקומה השלישית, המוקדשת למלחינים שחיו בעיר, מעניינת אבל לא ייחודית, ואילו בקומה הרביעית תוכלו להתנסות בניצוח – וירטואלי כמובן – על תזמורת וינה. אם אתם מבקרים בעיר עם ילדים, אל תחמיצו.

מוזיאון האמנות במתחם הוֹפבּוּרג היה במקור חלק מחומת וינה, והוסב ב-1744 לבית אחוזה מלכותי. התערוכה מתמקדת באמנות גרפית, לצד תצלומים וציורים אדריכליים; גולת הכותרת של אוסף הרישומים וההדפסים, הנמנה עם הגדולים והחשובים בעולם, היא הציור |הנטה|ארנבת|סנטה| מאת אַלבּרֶכט דירֶר, דוגמה מרהיבה לגילוי מחדש של הטבע באמנות הרנסאנס. בשנת 2000 נוסף למוזיאון אוסף פרטי נפלא של אמנות אימפרסיוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית, ובו יצירות מאת פיקאסו, מונֶה, סזאן, מוּנק ושאגאל.

הכיכר משמשת כרחבת הכניסה החיצונית לארמון הוֹפבּוּרג (Hofburg). שער הכניסה המסוגנן של הארמון הוא המבנה המרשים בעל הכיפה הירוקה. מול השער המקושט נמצאת כנסיית מיכאל הקדוש (Michelerkirche) המרשימה בלובנה. לצד מבנים אלו בולט במיוחד בית לוֹס (Looshaus), בניין נקי למראה, ללא כל עיטורים. האדריכל, אדולף לוס, היה ממבקריה החריפים של האדריכלות הקישוטית והמפוארת. המבנה התקבל באופן צונן ביותר על דעת הקהל של וינה, ובמיוחד על הקיסר פרנץ יוזף, שמסופר כי הורה להגיף את וילונות הארמון בצד הפונה אליו, כדי שלא יאלץ לראותו. ב-1991 נחשפו במרכז הכיכר ממצאים ארכיאולוגיים, שרידים לגלגולים קודמים של הארמון. החפירות העלו ממצאים מתקופות שונות, אחדים מהם אף מתקופת הישוב הרומי העתיק וינדוֹבּוֹנָה.