הפארק הגדול ביותר בווינה הוא פסיפס ענקי של נוף טבעי, מדשאות, גנים ואתרי בידור ופנאי, אולם הוא הפך לשם דבר בזכות מתחם השעשועים ווּרסטֶלפּראטר (Wurstelprater), או פשוט "פּראטֶר". המתחם, שתחילתו סמוך לכניסה הראשית של הפארק, הוא מוקד משיכה מלהיב למשפחות ולצעירים אוהבי ריגושים. ההיצע מזכיר שילוב של יריד כפרי ופארק שעשועים מודרני - מרכבות הרים, דרך קרוסלות ומתקנים מעופפים מהירים, ועד דוכני קליעה למטרה, מכוניות מתנגשות, חדר מראות ורכבת שדים - אבל בשונה מפארקי שעשועים אחרים, כאן הכניסה למתחם חופשית ועל כל מתקן משלמים בנפרד. התוצאה היא מבחר מרשים של אטרקציות ובילויים, שיספק הנאה רבה לכל הגילאים. אחד מהם הוא מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו (Madame Tussauds), הדומה למוזיאונים מקבילים בערים אחרות. המתקן המפורסם ביותר הוא ללא ספק הגלגל הענק (ריזֶנראד, Riesenrad) העתיק והמכובד של וינה, שנבנה ב-1897 ונחשב לאחד מסמליה של העיר. התאים המרווחים יזכו אתכם בתצפית על העיר מגובה 65 מטרים. חובבי הקולנוע יזכרו את את המקום מסצנת המרדף המפורסמת בסרט |הנטה|האדם השלישי|סנטה|. בחורף רוב המתקנים סגורים, אבל מאמצע נובמבר עד תחילת ינואר מחליף אותם שוק החורף (Wintermarkt). זהו שוק חג מולד מושקע במיוחד, המתקיים למרגלות הגלגל הענק. בשאר חלקי הפארק ניתן לטייל ברגל או באמצעות הרכבת המיניאטורית (Praterzug), הנוסעת לאורך מסלול בן ארבעה קילומטרים. במהלך הטיול תוכלו להתענג על בירה או על ארוחה מסורתית בגן הבירה Schweizerhaus, הנמנה עם המוסדות הקולינריים הידועים ביותר בעיר.

בלב הדנובה שוכן אי מלאכותי, שאורכו 21 ק"מ ורוחבו כמה מאות מטרים. האי, שמפריד בין נהר הדנובה עצמו לבין התעלה הצרה נוֹיֶה דוֹנָאוּ (Neue Donau), נועד להגן על העיר מהצפה, אך משרת את המקומיים ואת התיירים גם כריאה ירוקה, כיעד לטיולים ברגל ובאופניים וכאזור פיקניקים. באי ולאורך התעלה יש כמה חופי רחצה, אבל רוב החופים באַלטֶה דוֹנָאוּ עדיפים עליהם. בסביבות תחנת |או| Donauinsel מרוכזים מספר מוקדי משיכה למשפחות, הן באי עצמו והן על גדות התעלה הסמוכה. המעניין בהם הוא גן שעשועי המים (Wasserspielplatz Donauinsel), שבו יוכלו הילדים ללמוד על תכונות המים, להפעיל הדמיות וכמובן לשכשך, לטבול ולהשפריץ, ולא הרחק משם צף על פני התעלה פארק הטרמפולינות קפיצות על הדנובה (Danube Jumping). לקראת סוף יוני מתקיים כאן פסטיבל אי הדנובה (Donauinselfest), גדול פסטיבלי המוזיקה תחת כיפת השמיים באירופה: כשלושה מיליון מבקרים פוקדים 11 במות לאורך האי כדי לצפות באמנים מובילים בהופעה חיה.

אחת הדמויות המרתקות ביותר בסיפורה של וינה היא זו של האמן פרִידֶנסרָייך הוּנדֶרטְוואסֶר, שנולד לאם יהודיה ואב קתולי והחליף את שמו מפרידריך סטוֹואסֶר. הוּנדֶרטְוואסֶר לא השלים בהצלחה כל הכשרה מקצועית כאמן או כאדריכל, אך נודע בסגנונו הייחודי, שיש המשווים אותו למודרניזם היצירתי של אנטוניו גָאוּדי. הוא התנגד לקווים ישרים והעדיף ספירלות, סלילים שבלוליים וצורות המזכירות צמחים ויצורים חיים, לצד צבעים עזים ושילוב של צמחייה ואלמנטים טבעיים (בהתאם לאידיאולוגיה האקולוגית שאימץ). עקרונות אלה באים לידי ביטוי בבירור ביצירתו האדריכלית הראשונה של הוּנדֶרטְוואסֶר, בית מגורים ובו 53 דירות במזרח וינה; בפרט בולט שילוב הטבע במבנה - החל בעשבים המציצים (במכוון) מבין המרצפות ובענפים הבוקעים מהחלונות, ועד ל-250 העצים על הגג, המכונים ‘יער עירוני’. מעניין לדעת שהבניין זמין לווינאים במסגרת מערך הדיור הציבורי בעיר, המבטיח דיור בר השגה לכמחצית מתושבי העיר. הדירות עצמן הן אמנם שטח פרטי, אבל מומלץ להיכנס למתחם, לטייל בחצר הפנימית ולבקר במרכז הקניות Hundertwasser Village (ממול), השוכן במפעל ישן ששופץ בפיקוחו של האמן. כ-500 מ' מצפון לבית שוכן בית האמנות של וינה (KunstHausWien), מפעל רהיטים לשעבר שהוסב בידי הוּנדֶרטְוואסֶר למוזיאון המוקדש ליצירותיו. אף שהוא מבוסס על מבנה קיים, בולט בתכנון המוזיאון סגנונו הייחודו של הוּנדֶרטְוואסֶר אף יותר מאשר בבית המגורים - אבל ניכרת גם המחשבה שהוקדשה לשימור המבנה, שהאמן ראה חשיבות בשימושו הקודם: זהו המקום שבו עוצב ‘כיסא בית הקפה’ הווינאי המסורתי, שכבש לימים את מדרכות העולם. רוצים עוד? בשכונת אלזרגרונד שבצפון וינה עיצב הוּנדֶרטְוואסֶר מחדש בשנת 1987 את חזיתה של משרפת הפסולת שְפִּיטֶלָאוּ, בעקבות שריפה שפרצה במקום - והודות לסגנונו הייחודי זכתה וינה לצעצוע צבעוני, המושך את העין והמצלמות, במקום מפעל תעשייתי מכוער.

העמודים הלבנים וגדולי המימדים, החולשים על הסמטא הקטנה, הם אנדרטה לבית הכנסת הישן של לֵיאוֹפוֹלדשטָדט, שהיה הגדול בוינה, ונהרס בליל הבדולח ב-1939. העמודים ניצבים במקום שבו עמדה חזית בית הכנסת המפואר, שהשפיע מאוד בסגנונו המוּרי על בתי כנסת אחרים שנבנו באירופה. כיום משמש את הקהילה היהודית בית הכנסת הגדול, והמתחם שמולכם מאכלס מספר ארגונים המשתייכים לקהילה היהודית.

הדירה האופנתית שבה התגורר מלחין הוואלסים יוהן שטראוס הבן הוסבה למוזיאון העוסק ביצירותיו ובחיין הפרטיים. שטראוס התגורר בדירה עם אשתו הראשונה, זמרת האופרה יֶטי טרֶפץ, שהיתה בעת נישואיהם בת 44 ואם לשבעה ילדים שנולדו מחוץ לנישואין, וכאן גם כתב את יצירתו הידועה ביותר, |הנטה|הדנובה הכחולה|סנטה|. במוזיאון מוצגים כלי נגינה שהיו בבעלותו של שטראוס לצד תצלומים ומסמכים, אבל התצוגה מיושנת יחסית ותעניין רק את חובבי המוזיקה הקלאסית.